מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 29 - יולי 2025

רגרב ןנור

) וטיפול באומנויות הן שיטות טיפול Play Therapy( טיפול במשחק מותאמות לעבודה עם ילדים. שיטות אלו נשענות על הנחת היסוד שלפיה המשחק והיצירה הם אמצעי תקשורת מרכזיים, טבעיים וספונטניים. באמצעותם ילד מתקשר ומבטא רגשות, חוקר ולומד את העולם, מעבד חוויות, יוצר חוויות של תיקון ומ ַַבנה תפיסה מחודשת ומיטיבה כלפי עצמו וכלפי העולם. עם ההתבגרות מתפתחות היכולות הקוגניטיביות והשפתיות של הילד, מה שמאפשר למתבגרים ולמבוגרים לבטא עצמם, לנרמל חוויות ולה ַַבנות תפיסה ומציאות דרך שיח מילולי. לעומת זאת, ככל שהילד צעיר יותר, כך ייתכן שיתקשה לבטא עצמו באמצעות מילים. בהיעדרן יפנה הילד לערוצי ביטוי אחרים וייעזר במשחק ובתהליכי יצירה – גופניים, השלכתיים וסימבוליים – כדי לבטא את עולמו הפנימי, לחקור ולפתח אותו. הדבר נכון בייחוד כאשר מדובר בחוויות משבריות או .)2024 ,’ ; ברגר ואח 2025 , בנושאי טאבו שקשה לנסח במילים (ברגר נוסף על כך, העיסוק במשחק וביצירה תורם לחיבור עמוק יותר של הילד אל הדמיון, אל הגוף, אל הרגש ואל הקוגניציה. כאשר תהליכים אלו מתקיימים בשיתוף עם מטפל או עם ילדים אחרים, הם מרחיבים גם את מיומנויות התקשורת והח ִִברוּת – משאבים חיוניים לתפקוד ולהתמודדות עם אי ודאות, משבר ואובדן. המעבר בין משחקים וסגנונות יצירה שונים מפתח גם את הגמישות – משאב חשוב נוסף בהתמודדות עם אתגרים רגשיים, אי ודאות, משבר ואובדן. אפשר לראות במרחבי המשחק והיצירה “אי של דמיון” המתקיים בתוך או בסמיכות לממשות – קרובים אליה ובה בעת שונים ונפרדים ממנה. בתוך המרחב המשחקי – המכונה גם “המרחב הפנטסטי”, המרחב הפוטנציאלי”, או “מרחב הכאילו” – יש לאדם ו/או לילד המשחק יכולת לשנות את שלושת חוקי המציאות ולבחור להיות בכל זמן, בכל מקום .)2015 , ; פנדזיק ואורן 2015 , ; להד 2025 , ובכל תפקיד (ברגר היכולת הזו של המרחב המשחקי מאפשרת לילד להרגיש בטוח, לבטא ולחקור גם סיפורים וחוויות כואבות ומשבריות, לעסוק בתהליכים של פירוק והרכבה, מוות ותקומה, לחקור ולבטא אותם, מתוך אמונה שהוא וסובביו לא ייפגעו “באמת”. הסיפור ומשמעויותיו יקבלו ביטוי בטוח באמצעות המשחק בבובות ובחפצים, בחומרי היצירה, בכלי הנגינה ובכל מדיום ואמצעי משחקי-יצירתי ללא צורך להעבירו לממשות. באופן זה ילד שחווה התעללות יכול להרוג או להרביץ או לפצוע בובה או (בכאילו) חבר שהוא משחק איתו בזמן משחק תפקידים, ולהתנסות בתפקיד התוקפן או “הרע” בלי לגרום נזק לעצמו או לאחר בממשות.

המשחק והיצירה כמרחבים לביטוי, עיבוד, למידה והתפתחות מתוך חוויות קשות

באוקטובר ומלחמת “חרבות 7 בהתאמה וברוח התקופה הנוכחית, בצל ברזל”, לא מפתיע שאפשר לראות ילדים רבים משחקים במשחקי מלחמה, רופא וחולה, וגם יוצרים כלי נשק, שיקויים לריפוי ולהחלמה בד בבד עם משחקי קבורה מרובים בארגז החול, בחפצים ו/או בתיאטרון הבובות, או לראות שימוש נרחב בצבע אדום בזמן יצירה. המשחק הספונטני של הילד מאפשר לו לספר את סיפורו, קודם כול לעצמו, בעת שהוא מתנסה במגוון התפקידים שהסיפור כולל: רופא וחולה, אם ותינוק, שוטר וגנב, חייל גיבור ומחבל ועוד, ובה בעת – לספר את הסיפור למבוגר או לילדים אחרים העדים. המשחק הדרמטי מאפשר תנועה בין תפקידים והרחבתם, פיתוח אמפתיה, הרחבת פרספקטיבה לצד לימוד מיומנויות שיכולות לעזור בתפקוד מיטיב. באופן זה ילד שחווה השפלה והתעללות מצד גננת בגן, כזאת שמתבטאת למשל בסגירה בחדר או באי מתן אוכל, יכול בעת משחק בבובה לומר לבובה “אל תדאגי, אני שומר עליך. אני א ֶֶשאר איתך בחדר החשוך וגם אביא לך אוכל”. במקרה זה הילד משחק את שני התפקידים, של הילד – הקורבן, ושל דמות מיטיבה, שומרת ומגינה. הוא נותן קול ותוקף לסיפור וגם יוצר חוויית תיקון. פוטנציאל זה של המרחב המשחקי והיצירתי – לתמוך בביטוי, עיבוד ותיקון – קיים בכל תהליך יצירה ובכל המשחקים הספונטניים שילדים בריאים מקיימים בשגרה. ככל שהילד יוכל וידע להיכנס לעומק המרחב המשחקי – המרחב הפנטסטי, כך תגדל יכולתו לביטוי רגשי. תגדל גם יכולתו להתנסות, ללמוד ולפתח דרכי התמודדות חדשות, לברוא עולמות ומציאות חדשה ומועדפת. יכולת זו של הילד קשורה באיכות ההתקשרות הראשונית שלו וקשורה לאיכות המרחב הפוטנציאלי שסופק לו כאשר שניהם נבנים, מתקיימים ומתפתחים באמצעות המשחק (המשותף).

תפקיד המטפל באמצעות משחק ויצירה בילדים נפגעי טראומה והתעללות

על בסיס העקרונות שהוזכרו לעיל נבנה תפקידו של המטפל באמצעות משחק ויצירה: ליצור מרחב בטוח למשחק וליצירה חופשיים – מרחב אמין, מקבל ולא שיפוטי, ברור מבחינת חוקים והתנהלות, ובה בעת מאפשר. מרחב שבו הילד יכול להרגיש חופשי לבטא את עולמו ללא חשש מתגובה פוגענית או ענישה, לצד קבלת נִִראוּת, הכרה ותוקף ליצירתו ולקיומו. מרחב המשחק הטיפולי צריך לכלול תהליכים של משחק ויצירה, פירוק והרכבה, שהילד יכול לשלוט בהם ולכוונם עד

נקודת מפגש I 76