מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 30 - ינואר 2026

הליש הרעי

תפקיד אנשי החינוך והטיפול

במצבים שהשפה המילולית אינה מספקת. באמצעות פעולת המשחק הילד מתנסה בבניית נרטיב חדש – מסיפור של חוסר אונים לסיפור של ), "זהו המקום שבו אנו חיים". 1995( שליטה ותקווה. כפי שטען ויניקוט ) מזכירים כי חוסן Shonkoff & Phillips, 2000( שונקוף ופיליפס איננו תכונה מולדת אלא תהליך מתמשך של יחסים ותיווך. המשחק, בהיותו שפה אנושית אוניברסלית, הוא הכלי העיקרי שבאמצעותו הילד מעבד חוויה קשה, יוצר סדר רגשי ומגבש תחושת משמעות – תנאי הכרחי לצמיחה לאחר פגיעה. במצבי טראומה, התעללות והזנחה הילד זקוק למערכת שלמה המחזיקה אותו. מרחב הקבוצה והקהילה הופך עבורו למרחב תיקון חיוני, שבו הוא לומד יחסי אמון, אחריות ושייכות. ) מדגים כיצד קהילה טיפולית־חינוכית יכולה 2019 , מיזם "מפגש" (רוסמן לשמש מערכת תמיכה רב־שכבתית לילדים שחוו התעללות והזנחה. בהתאם לתפיסה החברתית־ערכית של המודל, העבודה מבוססת על ק ִִרבה וקשר, ומציבה את המפגש האנושי ואת הביטחון הרגשי כבסיס לשינוי. הקבוצות הקטנות פועלות בהנחיית אנשי טיפול וחינוך, והמשחק – משחקי תפקידים, דרמה, בנייה ויצירה – משמש שפה עיקרית ליצירת אמון ולבניית קשרים מחודשים. באופן דומה לזה של מעגלי ההתערבות המתוארים בתדריך "מפגש", תפקיד הקבוצה הוא לשמש "מעגל תיקון" – הילד מוזמן לבחון באמצעותה יחסים, להתנסות בעזרה הדדית ולחוות שייכות בקהילה תומכת, מתוך מחויבות לאמון, לגמישות ולהבנה מעמיקה של צרכיו הרגשיים והחברתיים. תוכנית טיפול קבוצתי אחרת היא תוכנית נמ"ל – "נעשה מקום למשחק" (מטיב – המרכז הישראלי לפסיכוטראומה). התוכנית פועלת במודל קהילתי־מניעתי ומדגישה את חשיבות המשחק בקשר הורה–ילד בגיל הרך. המתכונת היא של מפגשים קבוצתיים חווייתיים, המאפשרים חיזוק ביטחון, קשר ויכולת הבעה. כך נעשית הקהילה עצמה למרחב מחזיק ותומך – "נמל רגשי" לילדים ולהוריהם, המקדם חוסן ותחושת שייכות. ) אפשר לראות Bronfenbrenner, 1979( בהשראת ברונפנברנר במיזמים אלה מערכת אקולוגית של תיקון – הילד, המשפחה, המסגרת והקהילה פועלים בהם יחד. כשמבוגרים בסביבת הילד מתואמים ופועלים מתוך הבנה משותפת של חשיבות המשחק, מתאפשר לו לעבור מתודעת הישרדות לתודעת חיים. ) מדגיש כי חוסן מתפתח לא רק בקרב היחיד, אלא במערכות 1981( להד חברתיות תומכות. כך הופכים המשחק והקבוצה למנועי תיקון רגשי, חינוכי וחברתי ולגֶֶשר בין פגיעה אישית לתחושת שייכות קהילתית. הקהילה והקבוצה כמרחב תיקון

) מדגישים כי התפתחות Shonkoff & Phillips, 2000( שונקוף ופיליפס רגשית ובריאות נפשית בגיל הרך נשענות על יחסים אמפתיים ועל רגישות בתוך סביבה משחקית תומכת. תפקיד הצוות החינוכי הוא אפוא ליצור מרחב משחקי כזה ולהחזיק אותו – לשמור על עקביות, להציב גבולות מיטיבים ולהקשיב ללא שיפוטיות. באמצעות מרחב זה יוכל הילד לחוות קבלה, הגנה ומשמעות מחודשת. זאת ועוד, צוותי חינוך וטיפול נדרשים לזהות במשחק של הילד שפה ולא סימפטום, שכן המשחק הוא הכלי שלו להביע רגשות, פחדים ומשאלות. נוסף על כך, על אנשי החינוך והטיפול לזכור כי מתן מקום למשחק חופשי מחזק את אמון הילד במבוגרים ומאפשר לו בנייה מחודשת של תחושת ביטחון. להכשרת הצוותים החינוכיים תפקיד מכריע בעבודה עם ילדים שחוו התעללות והזנחה. במסגרת הכשרות מקצועיות, כגון בקורס "משחקים אנשי חינוך נחשפים 1 ככלי התפתחותי" הנלמד במכללת אפרתה, להבנה מחודשת שהמשחק הוא צורך קיומי ולא פעילות משנית. הם לומדים לראות במשחק תהליך דינמי של ביטוי רגשי, למידה חברתית ויצירת משמעות. כאשר הצוות מקבל כלים תיאורטיים וחווייתיים להבנת תהליכי משחק, הוא מסוגל לזהות את הפוטנציאל המרפא הגלום בו ולהתאים את Pellegrini & Smith,( ' התגובה החינוכית לצורכי הילד. פלגריני וסמית ) מציינים כי המשחק הוא תנאי בסיסי להתפתחות קוגניטיבית 1998 ורגשית, וכאשר מבוגרים תומכים ומשתתפים בו – הם מעצימים את תחושת הרווחה, הסקרנות והלמידה של הילד, וכן את תחושת השייכות שלו לסביבתו. יתרה מזו, מחקרים מראים כי צוותים שעברו הכשרה מודעת־משחק מפתחים יכולת גבוהה יותר להבחין בין משחק סימבולי המבקש עיבוד למצוקה ובין משחק המעיד על תיקון ושיקום. בכך הם מצליחים ). הצוות Fisher et al., 2011( לייצר סביבה פתוחה, סבלנית ובטוחה אפוא איננו רק משקיף – הוא שותף פעיל במסע ההחלמה של הילד ובבניית חוסן אישי וקהילתי הצוות החינוכי כגורם מתווך ומאפשר

הקורס נלמד במסגרת התוכנית להסבת אקדמאים לחינוך לגיל הרך 1 במכללת אפרתה.

נקודת מפגש I 8