מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 4

שרון. "בעיניי, אם המטפל מסוגל לכבד את הצורך והיכולת להאמין, גם בדברים שנראים לו זרים, הוא יטפל טוב יותר. בלעדי זה יהיה קשה לבסס טיפול הולם." תארי את התהליך הטיפולי "יצירת קשר עם ילדים נפגעי כתות מורכבת מחלוקה למענים בטווח הקצר משיבה. יעל ומענים לטווח הארוך", "בטווח המיידי, הטיפול יתמקד בטראומת היציאה מהכת ובהיכרות עם העולם שמחוץ לכת: 'לקחו אותי מהבית למקום זר', 'אומרים שדרך החיים שמוכרת לי אסורה, שגויה'. המענה הטיפולי יכלול מענה לצרכים ראשוניים, הרגעה, הכלה וניסיון ליצירת קשר עם הילד מתוך התייחסות לכאן ועכשיו. הילד לומד לראשונה שפה, ערכים ונורמות של העולם. הוא מקבל הסבר קוגניטיבי לחוקי המקום ללא התייחסות לעבר. בשלב זה חשובה שמירת הקשר בין האחאים מאותה קבוצה, כדי ליצור קבוצה תמיכה. המטפל מנסה להכיר את עולם המושגים שממנו הילד בא, מתוך חשיבה ביקורתית והבנה כי ישנו כפל משמעות לביטויים כגון טיפול, וידוי, יצר הרע וכדומה. שימוש בטכניקות טיפוליות של שיקוף רגשות פשוט, זיהוי ותרגום של תחושות ומתן תוקף ממשיכה: "בטווח יעל למגוון רגשות." הארוך הטיפול יתמקד בטראומה בעקבות חשיפה ארוכת שנים למנהגי הכת. יש ניתוק בין החלק המתפקד לבין האני המבוצר שאליו אין נגישות. ככל שמעמיקים בטיפול רואים לאט- לאט את החלקים התוקפניים ואת העידוד לאכזריות. רואים ניצנים של מבנה הכת המוטמע בתוך הנפש. הילדים מתקשים ביצירת קשר ובמתן אמון, וניכרים בלבול בין טוב ורע,

הקבוצה, הסיכוי ליצור ברית עם המתבגר קלוש מאוד. כאשר מתבגר עוזב מרצונו, היינו חושבים שאולי יהיה קל יותר ליצור עמו קשר ראשוני, אך גם כאן ניתקל בקשיים רבים על רקע שטיפת מוח, מניפולציות וניצול שחווה בקבוצה." בהמשך לכך, סוגיית האמון עולה בעוצמה רבה בטיפול ויש לתת על "יהיה קושי רב להיות כך את הדעת. בתוך יחסי תלות של טיפול", אומרת . "שאלות של אמון, חוויות של שרון סמכות וניצול ילוו את הקשר הטיפולי. צריך להבין שהסמכות המתגלה פה במערומיה היא לא סמכות רגילה אלא סמכות המבוססת על אמון, וחוויית הבגידה היא חוויה איומה." עוד גורם שצריך לשים לב אליו הוא הפחד המלווה את הקטין בחיי היום- . "בקבוצות יש יום ובתהליך הטיפולי המון פחדים שזורעים בחברי הקבוצה, כגון 'המוח שלך יתפורר כשתעזוב', תהליך האבחון גם הוא . שרון מסבירה : "אבחון של פוסט-טראומה מורכב צריך להיות מובא בחשבון כשעובדים עם נפגעי כתות בכל הגילים", אומרת . "נצטרך לעשות אבחנה מבדלת בין שרון פסיכוזה לבין דפוסי חשיבה מעוותים שהיו נפוצים בקבוצה. נצטרך לעשות אבחנה מבדלת בין תופעות שקשורות למשבר רוחני שהוציא את הילד מאיזון ובין מצבים פסיכוטיים שהתקבעו. לא פשוט לעשות את האבחנה. דבר נוסף באבחנה הוא ההיסטוריה האישית של אותו קטין שאִתו אנו באים במגע." העמדה הרגשית ותפיסתו של המטפל מקבלות משנה תוקף כאשר מדובר . "אנו עוסקים בטיפול בנפגעי כתות בטיפול שהוא רגיש תרבות, ואני אשתמש במונח רגיש אמונה", אומרת

עזיבת הכת נעשתה מרצון או מאונס? זה קריטי, כי יציאה מרצון של המתבגר או של הורים לילד צעיר מסמנת שיש כוח משמעותי שעזר להם לעשות את הצעד קדימה, להתפקח ולהיחלץ מאותה קבוצה. בראייה דינמית, אם הייתה השקעה ליבידינלית בהכחשה והדחקה שאפשרה את המשך הקיום בקבוצה, הכוח הזה מופנה כעת לראיית המציאות באופן מפוקח יותר, והוא עומד לרשותנו בעבודה הטיפולית וביצירת הברית הטיפולית. אם העזיבה נעשתה מאונס – כפו על חברי הקבוצה להתפרק או שהקטין הורחק מהכת בעקבות צו הרחקה, צו השגחה ועוד – התרחיש אחר לגמרי. הילד או המתבגר מאמינים אמונה עמוקה בדרך החיים של הקבוצה, ומישהו מבחוץ ניפץ את עולמם ואת המסגרת שאמורה למלא את הייעוד שלהם בעולם הזה. פעמים רבות הכת מחנכת לכך שאנשים בקבוצה פועלים למען הגאולה מתוך שליחות עליונה, והאנשים מחוץ לקבוצה חיים בחושך והם יתנגדו ויקלקלו את הקבוצה. יש לציין שגם אם הילד או המתבגר אוחזים בעמדה שהכול בקבוצה היה טוב ונכון, קבוצה בדרך כלל מתפרקת כי היו בה אירועים וחוויות קשות מאוד, אחרת לא הייתה אפשרות לפרק אותה. מן הסתם נפשו של הקטין הייתה עדה לדברים הללו. בשלב הראשוני היכולת להבחין בהתרחשויות שליליות שהיו בקבוצה מצומצמת מאוד, אך בשלב מתקדם יותר נוכל לגעת במקומות רגישים ועמוקים יותר של הקטין שחוו את הפגיעה." רכיב חשוב ביצירת ברית הוא הגורם הטיפולי ועד כמה הוא מזוהה עם הכוח מוסיפה: שפירק את הקבוצה. שרון "כאשר הגורם מזוהה מאוד עם פירוק

נקודת מפגש 33