מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 7

לדוברות ולהסברה ייוחד לצרכים אחרים, כגון לשם תיאור פועלו של השר האמון על המשרד, או שבגללו ייגרם מחסור תקציבי ובעקבות זאת ייסגר אגף רווחה, הרי שכאן אין מקום להעברת תקציבים ייחודיים לדוברות ולהסברה". אומר: "כאשר מתרחש אירוע של מניב פגיעה, ברור שנרצה להציג את התמונה כולה ונבקש גם את תגובת משרד הרווחה. מי שאמון על התגובה זאת הדוברות, והיא שצריכה לתת את התשובה מה העירייה עשתה כדי לטפל במשפחה. יש לה הדרכים שלה לעשות זאת. העובדים הסוציאליים צריכים לעסוק בטיפול". מתבונן על המציאות בצורה שונה ריבלין אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה מעט: " עמד מול המצלמות עובד סוציאלי ודיבר על תיק שהיה בטיפולו. העובדים הסוציאליים הם נוכחים נפקדים. הפעם האחרונה ששמעתי את העובדים הסוציאליים מדברים הייתה כאשר הם נאבקו, בצדק, על תנאי העבודה שלהם. ברור שכאשר קורה אירוע של אלימות בתוך המשפחה, לא פעם מדובר בטירוף שלא ניתן לחזות מראש, אך כאשר העובדים הסוציאליים לא משתפים פעולה באופן ישיר - יש בעיה". והוא נותן שתי דוגמאות. הראשונה: "בחודש יוני השנה, לאחר הרצח של הילדים

שקל לייעוץ תקשורתי 700,000 : ליח"צנים חיצוני. שניים מן הנושאים שביחס אליהם התבקש הייעוץ - הוצאת ילדים בסיכון מבתיהם וטיפול באוכלוסייה על סף אוטיזם. אני שואלת את העיתונאים לדעתם על היוזמה של משרדי ממשלה שונים, למשל משרד הרווחה, להיות מעורבים בצורה אקטיבית בשיח התקשורתי. למשל: במקרים שבהם יש חשד שמשרד הרווחה האם תגובה ברורה - התרשל בתפקידו ומסודרת של העובדים הסוציאליים תשנה את האופן שהתקשורת תסקר את הנושא? אומר: "באופן עקרוני חשוב שיהיה לוין כסף לדוברות של משרד, בייחוד כאשר המציאות התקשורתית של היום לא דומה מערכת לזאת של לפני עשר שנים ויותר. דוברות בימינו צריכה להיות גוף שדואג באופן קבוע ‘לכבות שריפות' בפייסבוק ולהגיב על פרסומים לא אחראים שנעשים משיקולים של רייטינג. מערכת של דוברות חיונית כדי לומר שגם אם איש מקצוע אחד אשם, לא כל מי ששייכים למקצוע שלו הם מפלצות. כמו כן חשוב לזכור שדוברות נכונה עשויה להציל את הקורבן הבא, שלא יהסס לפנות ליועצת בית ספר, למורה, לעובד סוציאלי או לפסיכולוג. כאן גם ההסתייגות שלי: כי אם הכסף שנועד

בידי אביהם במושב ישרש, רציתי לקבל את תגובת אגף הרווחה. לא הכרתי אף אחד במועצה האזורית, הפנו אותי לדובר. מניסיוני, דוברים לא תמיד בקיאים בכל פרטי המקרה ובדרך כלל מנסחים בשם איש המקצוע תגובה מתגוננת. כלומר, גם אם לעובד הסוציאלי יש טיעונים טובים, הם לא נשמעים. ברור לי שאנשי המקצוע אינם יכולים לתת מענה לכל פנייה של עיתונאי, בעיקר לנוכח החיסיון שתחתיו הם פועלים, אבל אני מצפה ". וכאן הוא נותן ליותר שיתוף פעולה עוד דוגמה: "פנתה אליי אם לשתי בנות צעירות מאוד, ואמרה שאצל הפרוד שלה נמצאו חומרים פדופיליים. יש המלצה של המשטרה להגיש כתב אישום. הרקע לפנייה היה שהבנות מסרבות להיפגש עם האב במרכז קשר, ואגף הרווחה מתעקש על המפגשים. פניתי לקבל את תגובת אגף הרווחה, והם ענו שאינם יכולים לתת פרטים בגלל חיסיון, ביקשתי שיחת מה רקע לא לציטוט וגם לזה לא הסכימו. התוצאה? עיתונאי, שמסקר את תחום הרווחה, מתחיל להסתובב עם תחושה שאולי יש להם מה להסתיר, שאולי הם פועלים משיקולים לא ענייניים. על רקע זה אני חושב שהעובדים הסוציאליים חייבים לעשות שינוי בתפיסה התקשורתית ." שלהם

בלבול השפות בין הפרופסיות - דעה אישית ד"ר שירלי בן שלמה

השפה התקשורתית והשפה הטיפולית הן שפות שונות. השפה התקשורתית מדברת במונחים של חשיפה ורייטינג, ואילו השפה הטיפולית מדברת במונחים של חיסיון ופרטיות. לכן המפגש בין עולם התקשורת לבין עולם הטיפול נחווה לעתים כמפגש בין זרים. עם זאת, איננו יכולים להתעלם מההתפתחות הטכנולוגית ומהשינויים שהיא גוררת בעקבותיה - לא רק בצריכת החדשות, אלא גם באופן שהן נוצרות. הטכנולוגיה המתקדמת מאתגרת את הצורך לשמור על חדר טיפול סגור ומוגן. יותר מזה: סדר היום הציבורי מוכתב לעתים על-ידי האזרחים, והתקשורת הממוסדת רק מדווחת על כך. לא פעם אנו מרגישים שהתקשורת מציגה תמונה חלקית של עבודתנו. אבל צריך לזכור שהיא אינה יכולה להציג תמונה מלאה אם בשם הערך של החיסיון איננו מאפשרים לה הצצה לתוך עבודתנו. המיתוס של חדר הטיפול הסגור והמוגן, שעליו חונכנו, לא יכול להתקיים בעולם טכנולוגי כמו זה שאנחנו חיים בו היום. האתגר שעומד לפנינו הוא ללמוד שלאמצעי התקשורת יש כוח עצום, ואנחנו צריכים לדעת להשתמש בו בצורה מושכלת שתכיר ביתרונותיו ובחסרונותיו.

12