מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

בחרם חברתי. עליו לעצור את התופעה, להזמין את ההורים, לקיים שיחת בירור, ליידע את המחנך ולנהל שיחה עם כל הילדים המעורבים. נוסף על כך יש לקיים פעילות בכיתה שהתופעה נמצאה בה." מה לדעתכם אפשר לעשות כדי למנוע החרמות? גיל: "העניין הוא לשמור על עצמך. לחפש את החבר האמִתי ולא ללכת לחברים שהם לא החברים האמִתיים רק בשביל שיהיו לך חברים, ולהתחיל לחפש חבר שגם אם כולם יהיו נגדך הוא תמיד יהיה אִתך. את החבר האמִתי שלך אתה לא מנסה להרשים, אתה אמִתי אִתו ולא צריך להרשים את החבורה שלך." רון: "ככל שאנחנו גדולים יותר אנחנו מבינים יותר מה אנחנו עושים, ואולי כשיותר נגדל ילדים יבינו שכדאי לעשות חרם על מי שעושה חרמות." גיל: "אין דרך לעצור את תופעת החרם לגמרי. תמיד בחברה יש מי שרוצה לשלוט על מישהו אחר, ותמיד יהיו מעמדות." מה הייתם רוצים להגיד למבוגרים בנוגע להחרמות? "לדעתי חרם יותר נורא מאלימות, כי גיל:

לא רוצים להיות מוחרמים. הם לא רוצים להיות צדיקים. אם הם יעזרו לחבר, אז יהיה להם חבר אחד, אבל אם הם לא יעזרו לו, אז יהיו להם הרבה חברים." למה נוצר חרם? רון וגיל סבורים שחרם נוצר דווקא מהילד הפוגע ולא הנדחה: “לדעתי ילד שאין לו מה לעשות נטפל לילד חלש וכדי להציק לו מחרים אותו סתם ללא סיבה רצינית. זה לא קורה רק לילדים החלשים, יש גם ילדים ממעמד גבוה אבל פחות, כי יותר מפחדים מהם.” מה המורים עושים כשהם שומעים שיש חרם? גיל: "המורה הנוכחית שלי דווקא יודעת להילחם באירועים של חרם. אבל אני מאמין שיש גם מורים שלא יודעים. יש מורים שבאמת עוזרים, הם ידברו עם הילד ובאמת יקשיבו לך ויעזרו ויעקבו אחריך, לוודא שהחרם לא ממשיך." איך מורים צריכים לנהוג במצב של חרם? רון: "זה יהיה קצת מוזר אם המורה תפנה בפורום כיתתי, לדעתי היא צריכה לפנות לכל ילד שמעורב בחרם בנפרד, לדבר אִתו להסביר לו את חומרת המעשה. היא צריכה לדבר אִתם בנפרד, כי בפורום של כל הכיתה הילדים יחזקו אחד את השני ויגידו למה צריך להמשיך בחרם. המורה צריכה לדבר רק עם הילדים שמעורבים, כולל הילד המוחרם, ואחרי זה להמשיך לעקוב ולראות שבאמת החרם נגמר ושלא ממשיכים להחרים אותו. 2009 לוק: "לאחר חוזר המנכ"ל בשנת הבינו מורים ויועצים כי זוהי תופעה שיש לטפל בה ולא להתעלם ממנה, ולא לקבל את תירוצי הילדים שהם אינם רוצים להיות בקשר או להיות חברים של תלמיד החווה דחייה חברתית. מאז חוזר המנכ"ל ניתנו הוראות מדויקות 2009 של שנת כיצד על המורה לפעול כאשר הוא נתקל

מחרם יותר קשה להשתחרר. זה קבוצה נגדך שפשוט מתעלמת ממך. כל הורה צריך לפקח על הילד שלו והמורים צריכים לשים לב אם יש חרם ולעקוב כל הזמן כדי לוודא שהחרם לא חוזר על עצמו. יש תכנון וכוונה בחרם, ולכן המורים כן יכולים לשים לב. המבוגרים וכל מי שעובר ורואה ילדים שעוברים חרם צריכים להתערב, גם אם לא מדובר בילד שלהם, אם זה ילד אחר - ליידע את ההורים שלו ולעזור לו מייד, כי לדעתי כאשר אנחנו גדולים, הוא זקוק לזה. אנחנו מתרחקים ממי שעושה לנו רע. ואז החיים שלנו נהיים קצת יותר טובים." לסיכום קיימנו ריאיון עם ילדים מחד גיסא ועם האחראית לנושא במשרד החינוך מאידך גיסא. מעניין ומרגש להיווכח שהן הילדים, בצורה אינטואיטיבית, והן האחראית לתחום במשרד החינוך תפסו באותו אופן משתנים רבים בתופעת החרם ובמיגורו. דבר זה מעורר תקווה בנוגע לאפשרות להפחית את ממדי תופעת החרם, וכדי להתמודד עם תופעה מאמללת ומזיקה זו יש לשלב כוחות בין המערכת החינוכית לבין הילדים וההורים.

נקודת מפגש 22