מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

רק גרייה מינית ממשית יכולה להציף את הילד במיניות אלא גם רמות מתח וחרדה קיצוניות בהשפעת סביבה מציפה רגשית וכזאת שאינה מצליחה לספק לילד הכלה ורגרסיה ברמות מינימליות. הדחף המיני של הילד יכול להיות מועצם גם כתגובה הגנתית, כסימפטום, כנגד תחושת חוסר אונים קיצוני. ההבדל בין מיניות ילדים למיניות מבוגרים יש תפיסות שונות לגבי ההבדל בין מיניות של ילדים לזו של מבוגרים, ובהתאמה לכך שונות הציפיות מן הילדים והתשומה בחינוך המיני שלהם. המבוגר עמוס עכבות, הכוונות, ידע, התנסות ומגמה תרבותית, ובכך הוא שונה מאוד מן הילד, אך אם נתייחס אל גרעין המנוע המיני - ההבדל מצומצם הרבה יותר. שני ההבדלים העיקריים בהתנהגות בין הדחף המיני של הילד לזה של המבוגר הם העוצמה שלו ורמת האינטגרציה של מרכיביו. רמות ההורמונים של ילדים בני יותר משנתיים נמוכות במידה ניכרת מרמות ההורמונים בקרב מתבגרים ומבוגרים. הבדל זה יוצר הבדל עצום בעוצמת הדחף המיני: אצל הילדה הוא חלש, חמקמק, קל לדחייה, להסבה ולפיזור, ואצל האישה הוא חזק, תקיף ומתנגד יותר לדחייה, להטיה ולפיזור. אצל הילד המין מפורק לרכיבים שכל אחד מהם יכול להופיע בנפרד, כאילו אין הם צריכים כלל להוביל לתהליך מיני מושלם, ואילו אצל הגבר הבריא הרכיבים מסודרים חוליה-חוליה, באינטגרציה המסנכרנת אותם כדי שיפעלו בשיתוף פעולה לפי התור ויובילו צעד אחר צעד אל המגע המיני. במיניות הילדית התת-הורמונלית ההבדל בין נקבות לזכרים קטן מאוד, וההסתברות לחריגות אצל בנות ובנים זהה - לפחות מבחינת הדחף המיני. במיניות הבוגרת ההורמונלית ההבדל בתפקוד ובהשפעה של הטסטוסטרון והאסטרוגן

השמרנית הגורסת כי לילדים בגיל הרך מיניות רכה, חקרנית, סקרנית, מלטפת ותמימה. וכך אם הילד נתפס במעשה הנראה כמעשה המבוגר, לדוגמה - בניסיונו לבצע מין אוראלי בילד אחר, חזקה עליו שהוא בעצמו היה קורבן לכך או שנחשף לגרייה יוצאת דופן. אם אנו מקבלים את התפיסה שלפיה המין הפולימורפי הילדי מכיל כמעט את כל המרכיבים החלקיים של המין הבוגר – כגון פתיינות, אוראליות וחודרנות – נסיק מכך שאין לאבחן את ההתנהגות המינית של ילד על-פי סוג המיניות שהחצין אלא על-פי מדדים של כל פסיכופתולוגיה: הרמה של שליטת האגו, התיאום האפקטיבי עם הסביבה, האינטגרציה עם משימות התפתחותיות אחרות ועוד. הצפה מינית טראומטית מתרחשת כאשר הילד מגורה מינית באופן המסב לו סבל נפשי, כך שהמתח המיני נחווה ככאב וכחומר זר המאיים להרוס את האגו ואת היחסים החשובים עם הסביבה המשמעותית. כאשר המתח המיני מעורר אסוציאציות של פגיעה שנחוותה, או כזו שמדומיינת עקב התעוררותו, גם הרמה של המתח וגם האסוציאציות המתלוות אליו קובעות את היותו טראומטי עבור האגו הרגיש של הילדה. מצב כזה מתרחש לעִתים נדירות באופן טבעי בעיקר בקרב ילדים שמסיבות אנדוגניות (רמות הורמונים, אבנורמליות מוחית מזערית, רמות רגישות יוצאות דופן) אוספים במהירות מתח מיני בעוצמה קיצונית ולכן מתקשים לפרקו באמצעים רגילים. בדרך כלל נגרמת ההצפה בעיקר מסיבות אקסוגניות: חשיפה לגרייה מינית בסביבה, מסרים ארוטיים מודעים ולא מודעים של ההורים, של קרובי משפחה אחרים ושל זרים, חשיפה לאווירה רגשית מציפה ומעוררת חרדה וכמובן - פיתוי וניצול מיני לרעה אשר הילד חווה בממש. כאמור, לא

זו נעשית מתוך המתח המיני הצפוי, הפוקד כמעט כל ילד וילדה, הרי שהמימוש המיני התקיים משום שהילדה חוותה מידה כלשהי של שיתוף פעולה רגשי של שותפיה, ובה בעת הצליחה לחמוק מפיקוח המבוגרים. כלומר, החצנה רגילה נעשית מתוך תיאום עם השיקוף המאשר, Marked המעודד והמכוון של הסביבה ( ), והיא מגיבה מייד לשינויים Mirroring בו ככל שהם מעודדים או מעכבים. החצנה טראומטית היא חלק בלתי נפרד ממנגנון התמודדות ספונטני, מולד ומיידי, שכל ילד משתמש בו בראשית דרכו בזמן שהוא מוצף בחומר נפשי לא נסבל. כאשר ילד מגורה באופן לא נסבל הוא יחצין את מיניותו באופן אובססיבי, עקשני, חזרתי, כפוי על האחר, ולעִתים גם מתוך שימוש בכוח פסיכולוגי ו/או פיזי. הוא יתעלם לגמרי או יחסית מן התגובות של הסביבה, גם אם אלו מגנות, מדכאות או מענישות. הוא יעקוף איסורים ברורים, יתחבל, יעמיד פנים ויחתור - כנגד הפיקוח, ההוראה והגבול המוצב שוב ושוב - לממש את המעשה המיני. הילד נראה כאילו הוא כפוי על-ידי כוח פנימי שאינו שולט בו ואשר חזק ממנו ומהשיקולים הפרגמטיים והפסיכולוגיים שלו למצוא חן, להיות מקובל חברתית, להיות אהוב ולהימנע מעונש. הדבר דומה מאוד להפרעה והצקה כפייתית אשר נעשות על-ידי ילדים המגיעים למסגרת טעונים במתח טראומטי שהם נכפים להחצין כדי להפחיתו מבפנים. לכן תגובתה של הילדה לגבולות המוצבים לפניה ויכולתה להתחשב בהם ולהיענות להם הן מדד חשוב בהערכה אם המין המוחצן הוא מתח נורמלי או מתח הנובע מהצפה טראומטית. בדרך כלל יש נטייה טבעית לשפוט את ההבדל בין הנורמלי לחריג על-פי סוג הפעולה המינית שהילד מבצע. נטייה זו שואבת את הגיונה השגוי מן התפיסה

נקודת מפגש 32