מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 5

האינצסטואלית והקאונטר-פדופילית המאפיינת מבוגרים רבים. מדריכות ומנחות הורים וצוותים חינוכיים צריכות להיות אמפטיות כלפי הקושי של המונְחים לוודא כי במגע החינוכי עם הילדים לא משתתפת מגמה פדופילית. על כן כל מבוגר העוסק במלאכה - הורה, גננת או מורה - צריך להתקדם בקצב האישי שלו ובהתאם למה שהוא חש כבטוח ונכון עבורו. הדוגמה הבוטה שאפשר לספק לעניין זה, גם אם הבנלית ביותר, היא הדרכת האבא בתמיכה בהתפתחות המינית של בתו בגיל ההתבגרות. בעולם שבו תמונות פרסום עושות שימוש בדוגמניות המונחות להיראות כמתבגרות, הארוטיקה בהקשר זה קרובה למודע. אבות נעשים לעִתים משותקים נוכח מיניות בנותיהן הגועשת, ולכן הצבת הגבולות ומתן פרופורציות וכן פעולות ההעצמה - כל אלה נעשות מתוסבכות, מהוססות או נוקשות מדי. אמפטיה לחרדתו הלגיטימית של האב מיצריו שלו היא הכרח בהדרכת ההורים. כאמור, הדבר נכון ושריר לגבי כל הספקטרום ההתפתחותי של הילדים. הבדלים תרבותיים למעט בשבטים מבודדים ובקהילת טוטליטריות, אין היום עוד ילדים שאינם עלולים להיות חשופים למיניות בטרם עת. האינטרנט סירס את כוחה של הגאוגרפיה בהצבת גדרות וביצירת סביבות נשלטות אקלים. מאחר שכל ילד וילדה נעשים חשופים בכל תרבות, צריכים המבוגרים לסייע להם בהתמודדות עם הצפה ההבדלים התרבותיים צריכים אפשרית. להיות מובאים בחשבון בעיקר בהקשר של המנטליות השונה של ההורים בתרבויות

רעש השלכתי המהווה משקל שכנגד לכאב הפנימי (בלשונו המתורגמת של פרויד - אנטי-קתקסיס). ילדים פוגעים זקוקים לפיקוח צמוד הכופה עליהם הימנעות מוחלטת מהחצנה של מיניותם עד שלא תיוותר להם דרך אלא לחזור לרגרסיה לתלות בדמויות מכילות שבשעה זו עליהן להיות זמינות מאוד עבורם. רק אז תתאפשר לילד הזדמנות למחאה מילולית אמִתית כלפי העוול שנגרם לו, ורק אז יתאפשר תיקון על-ידי שיקום זכותו של הילד להגנה בילדות. אוננות מעשה האוננות נרדף עד חורמה על- ידי השמרנות והוּתר עד אבסורד על- ידי המודרניזם החינוכי. אוננות אינה החצנה מציאותנית של מיניות - המוח מבחין היטב בין מציאות לפנטזיה. עקב האוננות הילדים המאוננים אינם נקשרים מינית לכף ידם, לסבון או למסעד הכורסה. לכן האוננות אינה מקדמת החתמה מינית בטרם עת, ובגיל ההתבגרות היא אף מעכבת אותה. עם זאת, נסיבות האוננות יכולות להיתפס כאובייקט להחתמה, לכן צריכים המבוגרים להקפיד כי אוננות תתבצע תמיד בנפרד, רק בסביבתו האישית של הילד (לא במיטת הסבתא...), וכי הילד לא יתמכר לה כצורה של הפחתת חרדה ותריס מפני הדיכאון. צורכיהם של ההורים והצוותים החינוכיים הצורך בהפרכה של דעות קדומות וכל מיני תפיסות אינטואיטיביות המובנות מתוך תסביכים מיניים לא פתורים של מבוגרים גלוי וידוע לכל איש מקצוע המדריך הורים. כך גם הצורך בהסברה של המורכבות והפגיעות של המיניות הילדית והעובדות ההתפתחותיות הכרוכות בה. יש להוסיף לכך את הכבוד כלפי החרדה

מתבטא בהפרה של שיווי המשקל הנפשי של הילד; הוא נעשה דרוך וטעון מינית וריגושית באופן שאינו מאפשר לו כמעט לעשות דבר אלא לנסות ולהעביר את המתח שהוא מתקשה להכיל אל קורבנות אחרים, מעשה הזדהות השלכתית. ככלל, לפני ילד טעון רגשית, שאינו מצליח לעבד את תוכן ההצפה על-ידי שכלול התפתחותי של עולמו הפנימי, עומדות אופציות נפשיות שונות כדי להביא על עצמו הקלה. האופציה הבריאה ביותר היא השלכת המתח החוצה במונחים של . כך מרגיע הילד את עצמו Acting out על-ידי מעין נקמה בסביבה שהציפה אותו, וכך אנו, הדמויות המטפלות, יודעים שהילד זקוק להכלה ולעיבוד של החומרים המאיימים עליו. אופציות אחרות נוחות יותר לסביבה אך הרסניות כלפי הילד: הילד מפתח התקפה כנגד עצמו, מבתק את הקשרים המנטליים המבנים את אישיותו, מתפצל ומייצר סימפטומים שמסייעים לו לנתב את הגרייה לאזורים שאינם מזיקים ליחסיו עם הסביבה, יחסים שהוא מנסה להגן עליהם. בכל אופן, הניסיון להיפטר מן הטראומה על-ידי השלכתה אל הסביבה הופכת את הילד לתוקף פוטנציאלי. פעולותיו המיניות של ילד כזה יהיו עקשניות, חזרתיות ואלימות. במקרים רבים הילד יתגלה כמתוחכם מאוד, פתיין ערמומי, חמקמק ומתעלם במפגיע ממסרים, מהסברים ומסנקציות המוטלות עליו. התנהגות זו תשמש לנו עדות על אפשרות של פגיעה מינית. הילדה אינה מסוגלת לעצור את עצמה משום שהיא 'נשרפת' מבפנים על-ידי הרעל שהוחדר אליה. הכאב הפנימי גדול מכל איום חיצוני בעונש, ובוודאי שאינו יכול להגיב להסברים על מותר ואסור ועל משמעות המעשים שלה. ההקלה היחידה מושגת על-ידי יצירת

שונות ולא בזו של הילדים. הסתמכות תאורטית

ההיגיון התאורטי שבבסיס ההנחיות שהצגתי מסתמך בעיקר על התאוריה

נקודת מפגש 37