מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 8

מצד הנפגעים והנפגעות התמונה מורכבת אף היא. יש כאלה הכועסים על האם שלא שמרה, לא סולחים ולא מוכנים לראות את הצד שלה. אחרים מזדהים עם האם, מבינים את שתיקתה ומאמינים שלא היה אפשר אחרת. רונה (שם בדוי, כמו גם האחרים בכתבה זו), נאנסה בילדותה במשך שנים על ידי אביה, אז וגם היום "היא ידעה, ברור היא כועסת על אמה: שידעה. הרי זה לא קרה באישון לילה, זה היה באמצע היום, שהיה לוקח אותי לחדר, סוגרים את הדלת, ו..? מה היא כבר חשבה שקורה שם? ברור שהיא ידעה. היא זונה. היא רצתה שימשיך השפע הכספי, שלא נאבד כלום, רק אותי נאבד קצת, אבל מה זה לעומת בית עם ברֵכה? נסיעות שלה לחו"ל מתי שהיא רק רוצה? אז לא נורא, נקריב את הילדה . רונה ניסתה להתעמת עם בשביל זה..." האם, אולם בכל פעם שהנושא עלה, הם הגיעו ל"פיצוץ". האם מכחישה שידעה, וזה, יותר מכול, מכעיס את רונה, שגם היום האם לא מוכנה להבין מה קרה ולא מוכנה לקבל אחריות על מה שקרה. דנה נפגעה מהדוד שגר אִתם. בכל פעם שנזכרה בפגיעה התלווה לזה קול צעדים של כפכפים. לאחר זמן בטיפול הבינה דנה שאלה היו נעליה של האם, שבכל פעם שחשדה שקורה משהו בחדר, הגיעה. רק בבגרותה, ובעקבות הטיפול, שוחחה על כך עם אמה והבינה שזו הייתה דרכה של האם להגן עליה. האם לא האמינה שהיא יכולה להתעמת עם הדוד, או לשאת בתוצאות של הגילוי, אולם עשתה מה שיכלה בכוחותיה המעטים כדי להציל את הילדה כשזה קרה, כדי לעצור זאת, לפחות ברגעים שבהם היא באזור. רעש נעליה הבהירו לדוד שהיא מתקרבת, והוא היה משחרר מיד את הבת. לפחות באותם רגעים הייתה הקלה... המורכבות אפוא היא של כל הצדדים המעורבים. כנראה אין תשובה פשוטה להתמודדות במצבים אלה. ). חשיפת 2004( ' שוורצברג, ש', וזומר, א 4 הסוד : גורמים מעודדים ומעכבים את גילוי סוד הפגיעה, זליגמן, צ' וסולומון ז' (עורכות), הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

על סוגיית חשיפת הפגיעה בחקירת ילדים המעודכן 1 ועל פרוטוקול החקירה ריאיון עם מיכל ברייטמן המפקחת הארצית בשירות לחקירות ילדים וחקירות מיוחדות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים

איילת רוזנטל

2 שרה

ילדה גדולה, עם צחוק ודמעה, ילדה שכזאת, קטנה–גדולה. ילדה גדולה, שעכשיו יודעת לספר, כשטוב לה ורע לה, והלוואי שכך זה יישאר.

ילדה גדולה, שלא גדלה - רק הגוף צמח, לא הנשמה. ילדה גדולה במירכאות, שעכשיו יודעת, שלא שומרים כל סוד.

מהילדים 30%- ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות על חשיפת הפגיעה, התברר כי כ לא חושפים את הפגיעה בהם, וזאת אף על פי שפעמים רבות יש ראיות מוצקות שילדים אלה אכן נפגעו. אחד הממצאים המעניינים היה שילדים הנחקרים בידי חוקרי ילדים, ובוחרים שלא לחשוף את הפגיעה בהם, הם הילדים הפגועים יותר. אלו הם ילדים שבמהלך תהליך החקירה שלהם נוצר אנטגוניזם גם אצל החוקר. מתברר שכשילד מתכנס מאוד בתוך עצמו ולא משתף פעולה, החוקר מתקשה ליצור אתו קשר ובעצמו נכנס לעמדה התומכת פחות בילד. יוצא אפוא שדווקא הילדים הזקוקים יותר לתמיכה לא יקבלו אותה. נתונים אלה העלו את הצורך לשינויים בהליך החקירה. מיכל ברייטמן היא המפקחת הארצית והאחראית על הפיתוח המקצועי בשירות לחקירות . ברייטמן מספרת על ילדים וחקירות מיוחדות, במשרד הרווחה והשירותים החברתיים מצבים שבהם הילדים לא חושפים את הפגיעה בהם, על הדרכים שבהן על החוקר לנהוג .2014 על מנת להתמודד עם ילדים הממעטים בחשיפה ועל פרוטוקול החקירה המעודכן מידע נוסף על עבודת חוקרי ילדים ועל פיתוח פרוטוקול החקירה, ראו מסארווה, נ' (ינואר 1 . מתוך 15–12 ,2 , ), נקודת מפגש 2011 .)2015 (אוחזר בינואר http://haruv.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/haruv-NET.pdf שרה היא שורדת גילוי עריות. השיר מופיע בתוך: דבורה הורוביץ, יורם בן-יהודה ומאיר 2 ). התעללות והזנחה של ילדים בישראל: הנפגעים, אכיפת החוק 2007 חובב (עורכים). (ינואר והמשפט, רפואה, חינוך ורווחה, ירושלים: הוצאת אשלים. השיר מובא מתוך הספר: ילדה גדולה, ). הוצאת המחברת והמועצה לשלום הילד. 2002( קובץ שירים

7

Made with FlippingBook flipbook maker