מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 8

תפיסתנו המקצועית נגזרת מתפיסה חברתית הבאה לידי ביטוי באמירת המחוקק בחוק דיני ראיות (הגנת ילדים). אחריותנו ומחויבותנו כמדינה וכחברה לדאוג לילדים נפגעים, עדים וחשודים (בני ומטה), ולתת כתובת ייחודית שתדע 14 לעודד אותם לספר את כל מה שקרה להם, תדע להקשיב לסיפורם, בדרכם ובשפתם, ואחר כך, אם יעלה הצורך, אף להשמיע את קולם בבית המשפט, אם יש חשש שהופעה בבית המשפט יכולה להסב להם נזק נפשי, יותר מהנזק שנגרם להם עד כה. ואכן חשיפת הפגיעה צריכה להיות פעולה משחררת, המעבירה את האחריות לטיפול בילד ובמשפחתו אל הקהילה המטפלת או אל מערכת המשפט. למרות ההבנה וההכרה בדבר חשיבות החשיפה והטיפול בה, יש ילדים רבים המתנגדים לחשוף את דבר הפגיעה בהם. מחקרים מלמדים כי ילדים פגועים, שלא חושפים את הפגיעה ונשארים עם הדילמה ועם הסוד בלי לחשוף אותו, משלמים מחיר כבד: בבריאותם הפיזית או הנפשית, במערכות היחסים שיבנו בעתיד, בהורות שלהם, בהשתלבותם במקומות העבודה, בתחלואה בגיל צעיר ואפילו במוות. לכל אלה יש קשר לפגיעה. עם זאת כשילד חושף את המעשים ונותן עדות מהימנה, אך אין לו תמיכה של שום דמות משמעותית בחייו, ואין שום אדם קרוב שמאמין בו, תומך בו, נותן לו גב ואומר לו "טוב שסיפרת", אנחנו יודעים שההרגשה של הילד תהיה אשמה ובושה. אנחנו גם רואים הרבה משפחות שאצלן יש מעין היפוך יוצרות, האב הפוגע הוא ההופך קורבן, והקורבן מרגיש כתוקפן

shutterstock צילום אילוסטרציה:

הילדים שבוחרים שלא לחשוף את הפגיעה בהם הם הילדים הפגועים ביותר

שהם מביעים בחקירה יכולים להיות אמביוולנטיים. אחת הסיבות לקושי לחשוף את הפגיעה קשור לאחריות הגדולה שהם לוקחים על עצמם כמי יש שאחראים למצב שהם נמצאים בו. מהם שאף מזדהים עם התוקף, חושבים ש"מגיע" להם ורואים ביחס המבוגר האחראי יחס "חינוכי" שאין בו פסול. יש מהם המרגישים אשמים ומתביישים לספר את מה שקרה להם. אחרים חוששים מהשלכות החשיפה על חייהם ועל חיי הוריהם, ההשלכות יכולות להיות אישיות, משפחתיות, חברתיות ואף כלכליות.

מהי בעינייך המשמעות של חשיפת הקטין את הפגיעה בו? והאם חשיפת הפגיעה מבורכת בכל תנאי? ברייטמן: חלק חשוב מתפקידנו, כשירות לחקירות ילדים ואנשים עם צרכים מיוחדים, הוא לסייע לנפגעים ולעדים לספר את סיפור הפגיעה בצורה המפורטת והמדויקת ביותר. אנו אמונים על ההנגשה ההתפתחותית של החקירה מתוך מתן תמיכה לילדים, כדי שלא ימשיכו לשאת על גבם את סוד הפגיעה ויספרו את האמת על מה שקרה להם. רוב הילדים מרגישים רגשות מעורבים בנוגע לחשיפת סוד הפגיעה, והרגשות

ומטה שהיו מעורבים 14 , קובע את דרכי הטיפול בקטינים בני 1955- החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו כעדים, כחשודים או כנפגעים בעבירות אלימות או במעשים מיניים של הורים או אחראים אחרים על הילדים. חוק זה מגדיר כי את הקטינים האלה צריך לחקור עובד סוציאלי, שמינה שר המשפטים, לאחר שהעובד הסוציאלי עבר הכשרה מתאימה והוא מוסמך להיות חוקר ילדים. תפקידו של חוקר הילדים הוא לבצע את חקירת הילדים לשם איסוף הראיות במסגרת ההליך הפלילי, תוך כדי תיעודה של החקירה בווידאו. נוסף על כך על חוקר הילדים להעריך את מהימנות עדותו של הילד ולהחליט אם לאסור או להתיר את עדות הקטין בבית המשפט. ומטה, זאת על ידי שימוש בשיטות של דלייה מהזיכרון, באופן המותאם 14 חוקר הילדים מתמחה בגביית עדויות מילדים בני התפתחותית לצרכיו הרגשיים, הנפשיים והקוגניטיביים של הילד הנחקר.

8