מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 9

עיתו ן לקהילה המקצועית העוסקת ב ילדים נפגעי התעללות והזנחה

קליידוסקופ - מבט על רב–תרבותיות בהתמודדות עם התופעה 2015 יוני | תמוז תשע”ה | 9 גיליון

2015 יוני | תמוז תשע”ה | 9 גיליון

דבר העורכות

5

6

הזנחה והתעללות בילדים: ההקְשר התרבותי והשכונתי

ד"ר יוחאי נדן ופרופ' ג'יל קורבין לומדים להיפגש עם הזר

8

על הוראה אקדמית של שונות ורב–תרבותיות ד"ר שירלי בן שלמה מאמר דעה: נישואי בוסר בחברה הערבית

12 האם די במודלים המקובלים להסביר את תופעת נישואי הבוסר גם היום, והאם מדובר בתגובתה של החברה הערבית למודרניזציה? סמאח סלאימה אגבריה המסע אחר הכבוד האבוד 17 על רגישות תרבותית בטיפול בילדים שנפגעו מינית בחברה הבדווית - ריאיון עם רוקיה מרזוק אבו רקייק טלי שלומי ויפה ציונית בקצרה: על הטיפול בילדים שנפגעו מינית בחברה הבדווית 23 עינת לוי ורוקיה מרזוק אבו–רקייק לכאב אין צבע - על הנגשת השירותים לקהילה האתיופית 25 ריאיון עם נתמר הלל, מנהלת האגף לשירותים פסיכוסוציאליים ורפואיים במינהל לחינוך התיישבותי פנימייתי במשרד החינוך סיגל אוסטר קנב "יד ביד" 27 על עבודה טיפולית רגישת תרבות בחברה הערבית ירדן יצחקי אנשי המדים הכחולים פותחים דלת לאנשי "המדים השחורים": 33 משטרת ישראל מתגייסת לסייע לילדים חרדים נפגעי עבירה ולקהילותיהם ריאיון עם הרב מלמד, רב מחוז המרכז במשטרת ישראל מיקי מילר חרדים לטיפול 36 טיפול במשפחה חרדית מרובת נפגעים סיגלית חבה וחלי בן מאיר אתגרים בהתמודדותה של מערכת אכיפת החוק עם קטינים נפגעי התעללות 39 בקהילה החרדית עו"ד אשרת שוהם חוויית האימהוּת לתינוקות בקרב נשים יוצאות אתיופיה בנות הדור הראשון 41 והשני להגירה ד"ר רוית ניסן אורחים מאלבניה 43 פרופ' ענת זעירא

מדורים

מפגש טיפולי

מפגש משפטי

מפגש מחקרי

מפגש חרוב בין-לאומי

9 גיליון קליידוסקופ - מבט על רב–תרבותיות בהתמודדות עם התופעה

צוות המערכת -עורכת ויו"ר המערכת, מכון חרוב גב' נעמי גוטמן - עורכת ראשית, מכון חרוב גב' יפה ציונית - אוניברסיטת בר-אילן ד"ר שירלי בן שלמה

- מכון חרוב עו"ד עופרה בן מאיר - משרד המשפטים עו"ד תמר פרוש - משרד הבריאות ד"ר זוהר לביא–סהר - משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' חוה לוי - המחלקה לשירותים חברתיים, מודיעין עילית גב' מיקי מילר - משרד החינוך גב' הילה סגל : ורדה בן יוסף עריכה לשונית : סטודיו יוניגרף בע"מ עיצוב גרפי והפקה www . efratnakash . com : אפרת נקש צילום על העטיפה 9765418 : מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת 077-5150304 : , פקס 077-5150300 :' טל www.haruv.org.il : אתר מכון חרוב nomig@haruv.org.il : לתגובות

דבר העורכות

של נקודת מפגש מפנה זרקור אל 9 גיליון נושא בעל חשיבות רבה, בייחוד בחברה רב–תרבותיות ורגישות הישראלית - תרבותית בשיח ובעבודה עם ילדים נפגעי . נושא זה, שעולה התעללות והזנחה לכותרות שוב ושוב, מעיר לעתים "שדים", גם בקרב בני הדור השני של עולים שגדלו והתחנכו בארץ קולטת הגירה שבה חיים מיעוטים שונים. סוגיה זו נוגעת להוויית חיינו על כל רבדיה ומעסיקה מאוד את החברה הישראלית. הגישה הרב–תרבותיות מנסה לקדם דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות או בין זהויות אתניות (זהות השייכת לעם מסוים) בתוך תרבות נתונה. מה שמאפיין אותה הוא ריבוי, עירוב, הטרוגניות המטרה של הגישה הרב– ויחסיות. תרבותית היא להדגיש את הריבוי כמרכיב חיוני של החברה, לאפשר היכרות טובה יותר של הפרטים עם חלקיה השונים של החברה וליצור קיום משותף. נושא זה צריך לעניין גם את העוסקים בילדים נפגעי התעללות והזנחה במדינה בעלת אוכלוסייה הטרוגנית כל כך. הכתבות הפותחות הן כתבות כלליות שעוסקות ברב–תרבותית בהקשר התרבותי שכונתי ובהקשר האקדמי. ד"ר יוחאי נושא הכתבה הראשונה, של , הוא רב–תרבותיות נדן ופרופ' ג'יל קורבין בהקשר התרבותי שכונתי של תופעת ההתעללות בילדים והזנחתם. החוקרים מספרים על ניסיונם לפתח כלים מותאמים תרבותית להערכת סיכון בקרב ילדים ומשפחות מקהילות שונות, לפתח תכניות מניעה והתערבות לשם עיצוב מדיניות ולפתח הגדרה מודעת–הקשר לסיכון ומוגנות כפי שאלה מומשגים על–ידי חברי קבוצות שונות. בכתבה ד"ר שירלי בן שלמה השנייה מראיינת קולגות ועוסקת בהקשר החינוכי–אקדמי של הרב–תרבותיות, בשאלה כיצד אפשר ללמד רב–תרבותיות באוניברסיטאות וכן בהתפתחויות בתחום זה. שלוש כתבות עוסקות בחברות הערבית סמאח סלאימה והבדווית. כתבתה של היא כתבת עמדה. הכותבת אגבריה טוענת כי התופעה של נישואי בוסר אינה יכולה להיות מוסברת במודלים הקיימים וכי ייתכן שאפשר לראות בה

תגובת נגד למודרניזציה שעוברת החברה עינת לוי ורוקיה מרזוק אבו– הערבית. מתארות את פעילות מרכז ענב"ל רקייק שהן עובדות בו בתחום הטיפול בפגיעות מיניות בקרב החברה הבדווית ואת האתגרים המיוחדים העומדים לפניהן - לצד מקרים שהובאו לטיפולן והסתיימו טלי בהצלחה. הכתבה השלישית, של , היא כתבת ריאיון עם שלומי ויפה ציונית רוקיה מרזוק אבו–רקייק. רוקיה מתארת את ההתמודדות המוצלחת שלה עם הנושא הרגיש כל כך של פגיעה מינית בילדות ובנערות בדוויות ובמשפחותיהן. היא מפרטת את שיטת ההתערבות הייחודית שפיתחו בענב"ל עם נפגעים מינית בחברה הבדווית, חברה שטיפול פרטני מערבי לא יצלח בה אם לא יתחשב במרכיב המשפחתי והקהילתי. כמו כן, החשדנות כלפי שליחי הממסד רבה בחברה זו, ולכן פעמים רבות אין רצון לשתף אתם פעולה. משלוש הכתבות הללו עולה תמונה משותפת של מעמדן הנחות של הנשים בחברות המסורתיות, הערבית והבדווית, של ההתמודדות של חברות אלו עם איום על צניעותה של הנערה/האישה, ושל המחיר שהיא גובה מהילדות, מהנערות, מהנשים וממשפחותיהן. כל אלה - לצד אופטימיות זהירה שמשתקפת בכתבה בשל התקדמות ניכרת בתחום. הכתבות האחרות עוסקות בהנגשה תרבותית מיטבית של שירותים אוניברסליים. מדובר בהנגשת שירותים נדרשים לאוכלוסיות שבעבר התקשו לקבלם ולעתים אף לא קיבלו אותם כלל. מחאת הדור השני של יוצאי אתיופיה העלתה לכותרות, בין היתר, את תחושות התסכול לנוכח חוסר ההבנה התרבותית וההתנשאות בקרב החברה הישראלית סיגל כלפי אוכלוסייה זו. בכתבתה של ריאיון עם גב' נתמר הלל, אוסטר–קנב מנהלת האגף לשירותים פסיכוסוציאליים ורפואיים במינהל לחינוך התיישבותי פנימייתי במשרד החינוך. הכתבה עוסקת בסוגיית ההנגשה התרבותית שיש לבחור בהציענו טיפול או שירות לילדים בסיכון יוצאי אתיופיה. הפערים התרבותיים בין החברה הקולטת לחברת העולים באים ד"ר רוית לידי ביטוי גם במחקר שערכה . ניסן מציגה ממצאים ממחקרה ניסן

יפה ציונית

נעמי גוטמן

העוסק בחוויית האימהוּת לתינוקות בקרב נשים יוצאות אתיופיה, בנות הדור הראשון והשני להגירה. המחקר מעלה כי ההסתגלות שעברה האימהוּת הושפעה מתהליכי ההתאקלמות הסוציו– תרבותית והפסיכולוגית שעברה האם עצמה בעקבות ההגירה. נושא ההנגשה התרבותית עומד גם במרכז הכתבה של - ריאיון עם הרב מלמד, רב מיקי מילר המשטרה, מודל נפלא להנגשת השירות המשטרתי לחברה החרדית בכל הקשור לטיפול בילדים נפגעי התעללות מינית. כעת אפשר לקצור את פירותיו של התהליך בדמות שיתוף פעולה פורה בכל הקשור למניעת אלימות כלפי ילדים בכתבתה ירדן יצחקי בחברה החרדית. עוסקת אף היא בהנגשת שירותים קיימים. בכתבה ריאיון עם מנהלי שלושה מרכזים מיוחדים המיועדים לחברה הערבית. הצוות הפועל במרכזים ניצב נוכח אתגרים מיוחדים ועליו להתמודד אתם ולפלס את הדרך ללבו של הפרט וללבה של המשפחה והחברה הערבית. הכתבה משרטטת את הדרך שעשו שלושת המרכזים מאז נפתחו ואת האתגרים שעדיין נכונו להם. במוקד המפגש הטיפולי בכתבתן של עומד טיפול סיגל חבה וחלי בן מאיר משפחתי במקרה של פגיעות מיניות בתוך המשפחה. הן מתארות את הרגישויות בטיפול בילדים נפגעים מינית בחברה החרדית ואת הדרך הטיפולית שעשו יחד עם הילדים והוריהם. במפגש המשפטי מתארת את המאמצים עו"ד אשרת שוהם של מערכת אכיפת החוק לתת לחברה החרדית ביטחון לדווח ולהבטיח לה שעניינה יטופל מתוך הבנה תרבותית. אנו מקווים שתמצאו בקריאה עניין ומשמעות. קריאה נעימה!

לפיתוח תכניות מניעה והתערבות ברוח של כשירות תרבותית, ולעיצוב מדיניות. הבנת מערכת הקשרים שבין תרבות והקְשר להזנחה והתעללות בילדים ההתייחסויות 4 הכרחית אך מורכבת. הראשונות בתחום זה התמקדו בשונות הבין–תרבותית בנוגע לאמונות הקשורות לגידול ילדים ולפרקטיקות הוריות הנגזרות מהן, אשר ניסו להסביר מדוע התעללות בילדים רווחת יותר או פחות בתרבויות שונות. בעשרים השנים האחרות ניתנה תשומת לב גדלה והולכת להבדלים בין קבוצות שונות, בעיקר בקטגוריות של תרבות, אתניות וגזע. הספרות ניסתה לזהות הבדלים בשכיחות התופעה בין קבוצות אתניות, תרבותיות וגזעיות שונות, וכן בין מדינות ואזורים גיאוגרפיים. מחקר ארצי בישראל, שהתמקד בגיאוגרפיה של הזנחה והתעללות בילדים, הראה הבדלים ניכרים בשיעורי הדיווח בין רשויות מקומיות שונות ובין מגזרי אוכלוסייה שונים. שיעורי דיווח נמוכים נמצאו בקרב ערבים וחרדים בישראל וכן ברשויות קטנות או 5 כאלה שדירוגן החברתי–כלכלי נמוך. עוד תחום שנמצאו בו הבדלים ניכרים בין קבוצות תרבותיות, אתניות וגזעיות הוא

גוף הידע העוסק בסיכון, מוגנות ורווחת הילד מתבסס בעיקר על תאוריות פסיכולוגיות התפתחותיות אוניברסליות (כמו תאוריית ההתקשרות) אשר פותחו על סמך מחקר אמפירי והתנסויות קליניות שבוצעו רובן ככולן במדינות המערב. הספרות הרב–תרבותית, לעומת זאת, מספקת דוגמאות רבות של פרקטיקות גידול ילדים אשר קבוצות תרבות שונות עשויות לסווגן בדרכים שונות - נורמטיביות או מזניחות ואף מתעללות. באופן זה, בחברה מגוונת מבחינה תרבותית, דתית, לאומית ועוד –החברה הישראלית, למשל - עשויים חברי קבוצות מיעוט להגדיר פרקטיקות ותפקידים הוריים מסוימים נורמטיביים, שלא כהגדרה הרווחת בקרב תרבות הרוב. פער זה בין תפיסות מנוגדות מתבטא גם בשירותים החברתיים, בין אנשי מקצוע שעברו הכשרה מערבית ובין הורים המשתייכים לקבוצות מיעוט בחברה. פערים אלה נוטים להיות מקור לאי הבנות ולמתח אשר בסופו של דבר מפחיתים את האפקטיביות של ההתערבות ואינם פועלים לטובתו של הילד. כניסת המושג "כשירות תרבותית" ) לתחום של הגנת Cultural Competence ( הילד מעלה כמה אתגרים. מחד גיסא,

איננו יכולים להתעקש על סטנדרטים אחידים ואוניברסליים המתבססים על נקודת מבט מערבית ולהתעלם מהבדלים תרבותיים. מאידך גיסא, איננו יכולים להצדיק כל פרקטיקה הורית כ"תרבותית", בעיקר אם יש חשש שהיא עשויה לגרום חוסר הבנה תרבותית עשוי לפגיעה בילד. לעתים לגרום לאנשי מקצוע להתעלם מהתנהגויות מסכנות בשם "הרגישות התרבותית" או, לחלופין, לזהות באופן שגוי גורמי סיכון במקרים שלמעשה אין 2 בהם כל סיכון. במסגרת חממת המחקר נבט, בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, אנו מקיימים פרויקט מחקר הבוחן פרספקטיבות של הורים מתרבויות שונות בנוגע לסיכון ומוגנות של ילדים, ואת האופנים שבהם הורים מגדירים את בשלב זה 3 המושגים הזנחה והתעללות. אנו מתמקדים בהורים מקהילת יוצאי אתיופיה בישראל ומקהילות חרדיות בישראל ובקליבלנד. בהתבסס על ראיונות עם הורים, המחקר מבקש לפתח הגדרה מודעת–הקשר לסיכון ומוגנות כפי שהיא מומשגת על–ידי חברי קבוצות שונות. הגדרות אלה ישמשו בסיס לפיתוח כלים מותאמים תרבותית להערכת סיכון בקרב ילדים ומשפחות מקהילות שונות,

ד"ר יוחאי נדן הוא חבר סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית בירושלים, ועמית מכון חרוב; פרופ' ג'יל קורבין 1 , קליבלנד, אוהיו, ארצות Case Western Reserve באוניברסיטת Schubert Center for Child Studies היא אנתרופולוגית ומנהלת את המרכז הברית. Korbin, J. E, & Spilsbury, J. S. (1999). Cultural competence and child neglect. In H. Dubowitz (Ed.), Neglected children: 2 Research, practice and policy (pp. 69-88). Newbury Park, CA: Sage Publications. השותפים בקבוצת המחקר: פרופ' דורית רואר-סטריאר, פרופ' ג'יל קורבין, ד"ר יוחאי נדן, ד"ר אסתר במברגר, מר נתנאל גמרא, גב' ריבקי קיסינג, גב' 3 בת-חן קרני. להרחבה בעניין ראו: 4 Nadan, Y., Spilsbury, J. & Korbin, J. (2015). Culture and context in understanding child maltreatment: Contributions of intersectionality and neighborhood-based research. Child Abuse & Neglect, 41, 40–48 . Ben-Arieh, A., & Haj-Yahia, M. M. (2006). The “geography" of child maltreatment in Israel: Findings from a national data set 5 of cases reported to the social services. Child abuse & neglect, 30(9), 991-1003.

6

הייצוג הלא–פרופורציונלי של קבוצות אוכלוסייה שונות בשיעורי השמה חוץ– ביתית בארצות הברית ובמדינות רבות אחרות. כלומר, קבוצות מיעוט מוחלשות מתאפיינות בייצוג יתר, הרבה יותר משיעורן באוכלוסייה הכללית. הסיבות לכך מגוונות, והן נעות בין השפעתן של דעות קדומות בשלב הדיווח, החקירה והטיפול, ובין רמות גבוהות יותר של מצוקה - בפרט זו המקושרת לעוני - בקרב אוכלוסיות מיעוט. מחקר נוסף נדרש בישראל בתחום זה כדי להבין את דפוסי הדיווח, החקירה והטיפול בקבוצות תרבותיות, לאומיות ודתיות שונות. מקומו של ההקְשר השכונתי רוב הניסיונות להתמודד עם הזנחה והתעללות בילדים התמקדו בהורים מתעללים או מזניחים. הבנה מורכבת של התופעה מזמינה מסגרת תאורטית אקולוגית הרואה הורים וילדים בהקְשר חברתי–תרבותי רחב יותר - הקשר הכולל את השכונה שהם חיים בה, את הקהילה והתרבות שהם משתייכים אליה, את הערכים והאמונות שהם מחזיקים בהם. מביאה בחשבון רמות 6 גישה אקולוגית שונות של השפעה - החל מהסביבה המיידית של המשפחה ועד לרמת המאקרו של החברה הרחבה - איך הן משפיעות אלה על אלה ומגבירות או מפחיתות את הסבירות להזנחה והתעללות. השכונה היא רמה אקולוגית אחת שנמצאה רלוונטית בחקירת ההשפעה של ההקְשר החברתי– תרבותי על הזנחה והתעללות, בין היתר בשל היותה תחומה מבחינה גיאוגרפית, מה שמאפשר הצלבת של נתונים ממגוון 7 מקורות. מחקרים זיהו שלושה גורמים עיקריים בהקשר השכונתי המשפיעים על הזנחה והתעללות בילדים: הראשון - תנאים מבניים, דמוגרפיים ועומק המצוקה לדוגמה, .) dis — amenities השכונתית ( בשכונות המתאפיינות בעוני, בפשיעה, באלימות, בריכוז מהגרים גבוה, באי–

פעילות שכונתית בפרויקט קהילות חזקות. הפרויקט - בהובלת אוניברסיטת תל-אביב ובשיתוף עם מכון חרוב

) residential instability יציבות בדיור ( ובריכוז גבוה של ילדים ביחס למבוגרים נמצאו שיעורים גבוהים יותר של הזנחה הגורם השני קשור לשירותים והתעללות. המחקר מראה החברתיים בשכונה; ששירותים חברתיים - כגון תכניות ביקורי בית, מעונות יום איכותיים, תמיכה כלכלית ושירותי רווחה מקומיים שבהם אנשים מהקהילה מעורבים בהחלטות הנוגעות להגנה על ילדים - עשויים להקטין הזנחה והתעללות בילדים. כמו כן, יש עדויות לכך שכאשר יש יותר שירותים ואנשי מקצוע ביחס למספר הילדים כך הגורם שיעור הדיווחים ואימותם יורד. השלישי קשור להבדלים שכונתיים בהגדרה, בדיווח, ובאימות של הזנחה המחקר מראה כי שכונות והתעללות. נבדלות ביניהן באופן שתושביהן מגדירים הזנחה או התעללות, ועל בסיס הגדרות אלה בוחרים אם לדווח ולמי. פערים אלה עשויים להוביל להבדלים בין שכונות בשיעורי הדיווחים ללא קשר להתנהגויות מזניחות או מתעללות ממשיות. כמו כן ישנם ממצאים המעידים על הטיה בדיווח של אנשי מקצוע בהתבסס על אתניות, צבע עור ומעמד סוציו–אקונומי - ממדים הנוטים לאפיין שכונות. שלושה

גורמים אלה נוגעים לאופן השפעתו של ההקשר השכונתי על התנהגויות מזניחות ומתעללות וכן על שיעורים של התעללות והזנחה. בימים אלו אנו מקיימים מחקר פיילוט בשלוש שכונות בתל אביב, בשותפות עם מכון חרוב, לבחינת האופן שבו ההקשר השכונתי משפיע על הזנחה והתעללות. מחקר זהמתבססעלמחקרמתמשך העוסק בהשפעתן של אקולוגיות שכונתיות על הזנחה והתעללות בילדים בעיר קליבלנד, אוהיו, בארצות הברית. ממצאי מחקר הפיילוט הישראלי יושוו לממצאי המחקר בקליבלנד, השוואה שתאפשר התייחסות מורכבת יותר לממדים נוספים של הקשר, כגון מבנה שכונתי, מבנה עירוני, מקומם של מאפיינים תרבותיים ועוד. ההקשר הרב–תרבותי של ישראל הוא קרקע פורייה לקידום מחקר משמעותי, שיתרום להבנת מערכת הקשרים המורכבת שבין תרבות והקְשר לסיכון, הזנחה והתעללות. אנו מאמינים כי מחקרים אלה יתרמו לקידום רווחתם של ילדים ומשפחות בקהילותיהם ובשכונותיהם, בייחוד אלה מקבוצות מיעוט מוחלשות.

Bronfenbrenner, U. (1979). The ecology of human development: Experiments by design and nature. Cambridge, MA: Harvard University Press. 6 Korbin, J. E., & Coulton, C. J. (1997). Understanding the neighborhood context for children and families: Epidemiological and ethnographic 7 approaches. In J. Brooks-Gunn, G. Duncan & L. Aber (Eds.), Neighborhood poverty: Context and consequences for children (pp. 77-91). New York, NY: Russell Sage Foundation.

7

זר לומדים להיפגש עם ה על הוראה אקדמית של שונות ורב–תרבותיות 1 שירלי בן שלמה

לפני שנים אחדות, במסגרת קורס שיטות התערבות עם הפרט, הביאה סטודנטית חילונית לכיתה וינייטה קצרה של טיפול בילד חרדי בן חמש וביקשה את עזרת חבריה לכיתה כדי להבין מה מנסה הילד הצעיר לומר לה. אחד המשפטים שמשך את תשומת לב הכיתה היה זה: "את יודעת, לפעמים כשאימא עושה לי מקלחת בערב, היא נוגעת לי בצניעות". הסטודנטית שלא פירשה נכון את מה שאמר לה הילד ענתה: "נראה שמאוד נעים לך ולאימא יחד". הכיתה, שכללה גם סטודנטיות מן המגזר החרדי, הגיבה בכעס כלפיה: "את לא מבינה שהוא אומר לך שאימא שלו עושה דברים שאסור לעשות?" מאותו רגע נסב הדיון בכיתה על האופן שבו פירוש לא נכון של שפת המטופל, השונה מאתנו, עלולה להוביל אותנו לא לראות את מה שהוא מנסה לספר לנו. המפגש עם זרות, שונות ורב–תרבותיות נוכח בחיים האישיים והחברתיים של כולנו, אך הוא מקבל משנה תוקף כאשר אנחנו צריכים להיפגש עם זרות האם אפשר לחנך ושונות - כמטפלים. ? כדי לענות על השאלה למפגש כזה פניתי לארבע עמיתות במרחב האקדמי והחברתי העוסקות בהכשרת סטודנטים - פרופ' יוליה מירסקי בתחום זה. ראש בית הספר לעבודה סוציאלית ד"ר נורה קורין– באוניברסיטת בן–גוריון, - חברת סגל בבית הספר לעבודה לנגר ד"ר סוציאלית באוניברסיטת תל–אביב, - חברת סגל בבית הספר מרים צבעוני לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר–אילן - מנהלת תחום פגיעות טלי שלומי ו מיניות בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות,

ד"ר נורה קורין לנגר

פרופ' יוליה מירסקי

המנהלת במכון חרוב תכניות בנושא של רב–תרבותיות בתחום של ילדים ונוער בסיכון. כיצד מחנכים לרב–תרבותיות? "באוניברסיטת בן–גוריון יש מירסקי: קורסים תחת כותרות שונות שעוסקים בהתערבות עם עולים. בד בבד יש מדיניות כללית של שילוב תכנים בין–תרבותיים בכל קורס אפשרי. היציאה לאור של המילון הפסיכיאטרי ) מדגישה גם היא DSM –5( החדשׂ את הפורמולציה של הריאיון מכוון CULTURE FORMULATION התרבות ( ), והנושא מקבל ביטוי INTERVIEW כאשר אנו מלמדים פסיכופתולוגיה". מדגישה כי הנושא בא לידי ביטוי מירסקי לא רק בקורסים התאורטיים אלא גם בהכשרה המקצועית: "בתוך האוכלוסייה שהסטודנטים שלנו נותנים לה שירות ישנם עולים חדשים רבים, בהם קשישים ובני נוער, מקצתם מהחברה הבדווית שרבים מהסטודנטים שלנו נפגשים אתה - כל אלו דורשים מיומנויות מיוחדות". היא מוסיפה: "במסגרת הפעילות הלא פורמלית של המחלקה שלנו יש פורום של סטודנטים שנקרא ‘קשב', שיחד עם

המרצים פועלים כדי לקדם זכויות של מיעוטים בתוך האקדמיה - קבוצות למידה, התאמות במבחנים וכיו"ב". : "אצלנו יש כמה מרחבים של קורין–לנגר למידה בהקשר זה - סמינר התרכזות שמתמקד בחברה רב–תרבותית, לימודי פרקטיקה שמתבצעים דרך מגוון מפגשים עם רב–תרבותיות (בריאות הנפש, ילדים בסיכון ועוד), הכשרה מעשית וקורסים שונים שהנושא משולב בהם. היא מספרת על התפתחות היסטורית מעניינת בבית הספר לעבודה סוציאלית בתל אביב בהקשר זה: "בשנות התשעים, בעקבות העלייה הגדולה מחבר המדינות, הכשרנו את הסטודנטים בעיקר לתחום העלייה, ואף קיימנו התרכזות בנושא של עלייה וקליטה. לימדתי את הנושא באותה עת עם פרופ' אלי לשם; הוא הביא את הידע בתחום ההגירה ואני - את הידע בתחום העבודה הסוציאלית. עם הזמן הבנו כי בשלב מסוים עולים מפסיקים להיות עולים, אבל הם עדיין נזקקים להתייחסות ספציפית, בשל מאפייני התרבות המיוחדים להם, ולכן עלינו לשנות ולהרחיב את ההגדרות שלנו. כך הפכנו את הקורס המרכזי בנושא

ד"ר שירלי בן שלמה היא חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן וראש התכנית לתואר ראשון. 1

8

יכולים להסתפק רק בידע; הם צריכים כל הזמן לשאול את עצמם מה הדעות שלהם על הקבוצה". היא מוסיפה: "מדובר למעשה בתהליך למידה דינמי הנמשך לאורך כל החיים המקצועיים שלנו - כל מפגש בין תרבותי חדש דורש רכישה של ידע חדש ופיתוח מיומנויות ספציפיות לעבודה בעקבות הידע שרכשנו, אבל לצד אלו - גם מודעות עצמית לרגשות שמתעוררים בנו מול האוכלוסייה".

מירסקי מקדמת בהקשר זה פרויקט יוצא דופן במימון האיחוד האירופי: "השנה ובשנה שעברה אני וכמה מעמיתיי היינו שותפים בפרויקט משותף לעוד מדינות, ובהן גרמניה, אירלנד ורוסיה, שעסק בעבודה עם ילדים ובני נוער בדגש רב– תרבותי. במסגרת אחד הקורסים בבית הספר לעבודה סוציאלית קראנו בכיתה סיפורי חיים של בני מיעוטים ופליטים, והמפגש עם הנרטיבים של אנשים שונים

ד"ר מרים צבעוני

לקורס העוסק בחברה רב–תרבותית. ברגע שהשתמשנו בביטוי ‘חברה' יכולנו להתייחס לא רק לצרכים המשתנים של העולים, שמרגישים זרות ושונות גם לאחר שהם מפסיקים להיות עולים, אלא גם לתתי–קבוצות אחרות של דת, מגדר, העדפה מינית ועוד, החיות בחברה כמיעוט. זה הכניס לשיח נושאים כגון פוליטיקה ויחסי כוחות בתוך החברה, הבניות חברתיות סטראוטיפים ועוד". מציגה את הזווית צבעוני ד"ר מרים המיוחדת שלה: "בבית הספר לעבודה סוציאלית בבר–אילן הדגשנו לאורך כל השנים את המפגש עם שונות ורב– תרבותיות כתופעה כוללת שחוצה את החברה ורלוונטית למפגש עם כל מטופל - מהגרים, חרדים, חילוניים, ילדים ומבוגרים. דברים אלו באו לידי ביטוי גם בקורסים שלימדתי וגם בהכשרה המעשית של הסטודנטים ובדוחות שהביאו לכיתות. ברגע שסטודנטים נחשפים לנושא הם מתחילים ‘לראות' אותו, וכך מתקיים דיאלוג בין הקורס שאני מלמדת ובין קורסים אחרים שעוסקים בטיפול - גם אם רב–תרבותיות היא לא הנושא המוצהר שלהם". האם אפשר ללמד את הנושא בלי לחבר אותו לחוויה האישית של הסטודנטים? "בקורסים שלי אני מדגישה מירסקי: מאוד את המפגש האישי של הסטודנטים עם הנושא. במהלך הקורס כולם מגלים שהם מהגרים, אם לא הם - הוריהם ואם לא ההורים - הסבים. הסטודנטים לומדים דרך חקירת ההיסטוריה שלהם כיצד ההיסטוריה של המטופל מעצבת את תפיסת המציאות שלו ושצריך לשאול על ההיסטוריה הזאת גם במקומות כמו מרכז חירום לילדים".

צילום: גלריית התמונות של אתר אוניברסיטת בר אילן

ברגע שהסטודנטים נחשפים לנושא הם מתחילים 'לראות' אותו.

אומרת: "מדובר בתהליך קורין לנגר שקורה בכל מפגש עם שונה, לכן לא נכון ללמד שונות של קבוצה מסוימת - עולים, ערבים, דתיים וכדומה - כי אז יש סכנה לסטיגמטיזציה של אותה קבוצה כשונה דווקא מתוך הרצון לתת לה מקום ייחודי. לכן נכון ללמד את התהליך הכללי שקורה במפגש עם שונות". "הרבה חומר תאורטי נכתב צבעוני: בנושא של רב–תרבותיות, אבל אני תמיד פותחת בבקשה שהסטודנטים יסתכלו לתוכם פנימה, יחשבו על חוויה שבה הרגישו כי תויגו על–ידי החברה לטוב או לרע ויחשבו מה הרגישו. רק לאחר שהסטודנטים מתנסים במפגש התוך–

מאִתנו היה מרגש מאוד. במסגרת קורס אחר לימדנו עבודה עם ילדים מקבוצות רב–תרבותיות מגוונות". מירסקי מוסיפה שהחלק המרתק ביותר היה שיחת וידיאו בין הסטודנטים הישראלים לסטודנטים האחרים בפרויקט, שיחה שהייתה בה הזדמנות לנהל דיון משותף בין סטודנטים מתרבויות שונות על איך נכון ללמד מפגש עם רב–תרבותיות". "התפיסה הבסיסית שלי היא קורין לנגר: של משולש שקודקוד אחד שלו כולל ידע על האחר, קודקוד אחר כולל מיומנויות מיוחדות לעבודה עם האחר והקודקוד השלישי הוא מודעות עצמית. סטודנטים שעובדים עם אנשים שונים מהם אינם

9

לגברים ולנשים; בקורסים של הגברים יש רק מרצים גברים, הכיבוד בקורסים הוא בהכשרים המתאימים לחברה, וכך אנחנו יוצרים סביבה שמאפשרת למידה של הנושא המורכב". האם הייתה הענות של הקהילה החרדית? "בקורס הראשון עדיין חששו שלומי: לבוא. היום, כעבור ארבע שנים, יש לנו מטפלות ומטפלים בשטח שעברו 200 כבר את ההכשרות. אחת המשימות המוטלות על המשתתפים בתכנית הלמידה היא לערוך פרויקט בנושא פגיעות מיניות בקהילה. אחת המשתתפות שלנו יזמה פרויקט מיוחד של ערבי אימהות, ובהם היא מעוררת את המודעות לנושא הפגיעות המיניות בחברה החרדית. כאשר היא ניסתה לכנס קבוצת נשים בפעם הראשונה הן חששו לבוא, היא לא ויתרה וביקשה מכל אחת מבנותיה שתביא חמש חברות. מאז אותו ערב הביקוש לקבוצות בעלייה מתמדת. במקרה אחר, סטודנטית יזמה הרצאות לנשות רבנים, כדי להגיע דרכן אל הרבנים עצמם". האם המכון עושה קורסים מיוחדים גם לאוכלוסיות אחרות בחברה הישראלית? "גם בחברה הערבית אנחנו שלומי: מכשירים מטפלים, והדגש בתכנית הלמידה שאנחנו מעבירים הוא על כך שיהיו מרצים דוברי ערבית רבים ככל האפשר והדרכות על מקרים בערבית. המטפלים מביעים שביעות רצון גדולה ומרגישים שהם לומדים את הנושא ממומחים שבאים מתוכם ולא מכאלו שמתבוננים עליהם מבחוץ. זה עושה את תהליך הלמידה לקל יותר". היא מבקשת להדגיש: "הפער הבין תרבותי לעתים גדול כל כך שאנחנו חייבים להיעזר במומחים מתוך החברה, כאלה שמבינים את החברה היטב. למשל, בקבוצות מסוימות של יוצאי אתיופיה יש נוהג של גירוש שדים במקרה של אם עם בעיות נפשיות. הפעלה של חוק הנוער במקרה כזה יכולה להרוס את המשפחה וצריך למצוא דרך אחרת לגשת אל הנושא". היא מוסיפה: "עצם העובדה שאנחנו מצליחים להכשיר מאות מטפלים מתוך החברה הישראלית לעבודה בתוך החברות הספציפיות שמהן הם באים, מתוך רגישות מיוחדת לאתגרים בתוך אותן חברות,

אישי אני מבקשת שיפנו למרחב הציבורי, מבקשת שיביאו קטעי עיתונות שעוסקים בחוויות סטיגמטיות ושיבחנו גם את המרחב הטיפולי. אני מבקשת שיביאו דוגמאות מתוך מפגשים עם מטופלים". אומרת עוד שהמקום שאִתגר אותה צבעוני יותר מכול במשך השנים, כמרצה, הוא המסגרת של המכללה החרדית. החברה החרדית מחנכת בחלקה להתבדלות ואליטיסטיות ביחס לאחר - חסידויות שונות ומגוונות, חוזרים בשאלה וחוזרים בתשובה, גרושות, נשואות בשנית ועוד. "אחת השאלות הבסיסיות שהצבתי לסטודנטיות שלימדתי היא - האם אין כאן התנשאות על האחר? בה בעת בדקתי איך לדעתן מרגיש האחר. הסטודנטיות עסקו לא רק ברגישות לאחר ובהבנה שלא צריך להתנשא עליו, אלא גם למדו כיצד סטיגמטיזציה פוצעת את נפשו של מי שמתויג כאחר למשך כל חייו".

טלי שלומי

ממכון חרוב מכירה היטב טלי שלומי גם את העבודה עם אנשי טיפול מהחברה החרדית. היא מספרת: "כאשר התחלנו לעבוד עם האוכלוסייה החרדית, זה היה בעקבות יוזמה של עיריית בני ברק שהבינה את החשיבות של עריכת תכניות למידה למטפלים חרדים בנושא של פגיעות מיניות. ידענו שאנחנו לא מתכוונים לוותר על תכנים, אבל חייבים לעשות התאמות לחברה החרדית מתוך רגישות לצרכיה. למשל - לרוב המרצים יש ניסיון

פתחת עבורנו דלתות והזמנת את האמת פנימה. סדנה בקורס למטפלות בפגיעות מיניות בילדים בחברה 2013 החרדית, מכון חרוב

אומרת כי אחד האתגרים בקשר צבעוני לחברה החרדית הוא לדעת איך ללמד רגישות רב–תרבותית מתוך רגישות לחברה החרדית עצמה. למשל, ללמוד להשתמש בטרמינולוגיה השפתית של החברה החרדית, לשתף פעולה עם מנהיגי הקהילה כגורמים מתווכים ועוד.

וידע בנושא החברה החרדית, השיח כולל טרמינולוגיה אופיינית לחברה החרדית (בעיקר בחדר הטיפול) שזר לא יבין אותה. תמיד אנחנו פותחים את הקורסים עם רב או אישיות רבנית אחרת שמציגה את תפיסת היהדות בנושא של פגיעות מיניות ונותנת ‘הכשר' לעיסוק בנושא. בד בבד אנחנו מקפידים על קורסים נפרדים

10

זהו הישג". היא מצטטת מה שכתבה לה בהקשר זה מטפלת חרדית: "פתחת עבורנו דלתות והזמנת את האמת פנימה". הפילוסופית והפסיכואנליטיקאית ז'וליה קריסטבה כתבה בספרה "זרים לעצמנו": "הזר מתחיל כאשר מפציעה

המודעות לשונותי שלי ומסתיים כאשר כולנו מזהים את עצמנו כזרים המורדים בקשרים ובקהילות". מהדברים שעלו נראה כי ההכשרה להוראה של רב–תרבותיות היא לעולם מבט דיאלקטי על התאוריה והמיומנויות

על המפגש של כל אחד מאתנו - מרצים, סטודנטים ומטפלים - עם החלקים הזרים שבתוכנו. זו משימה דינמית שמציבה בכל פעם אתגרים חדשים בשדה המקצועי והחברתי שאנו פועלים בו, אך בראייה היסטורית אפשר בהחלט להביט על ההתקדמות שחלה בתחום זה.

עמדותיהם של מטפלים העובדים עם הקהילה החרדית כלפי חובת הדיווח על פגיעה מינית בילדים 1 קרן אדמון

ההתמודדות עם פגיעה מינית בילדים מורכבת ביותר, ופעמים רבות היא מלווה בהשתקה אישית וחברתית חזקה. ההשתקה נובעת לא אחת מהקושי להתמודד עם הסוגיה בשל מוסכמות חברתיות ותרבותיות, וכן בשל האינטרס של הפוגעים לשמור בסוד את דבר הפגיעה. מורכבות זו של התמודדות הנפגע מינית עם הטראומה הופכת למסובכת עוד יותר במגזר החרדי. בציבור זה רווחת השתקה נרחבת ועמוקה של מקרי פגיעה מינית, השתקה שמקורה בפיקוח חברתי נוקשה על מיניות ככלל ובחוקי הדת המתפרשים פעמים רבות בדרך לא נכונה. מטרתה של חובת הדיווח על-פי חוק היא להעלות את המודעות החברתית לתופעה ולעודד דיווח לרשויות על כל חשד להתעללות. בשנים האחרונות גברה הכרתם של אנשי מקצוע ושל רשויות החוק בצורך לפעול ברגישות תרבותית במקרים של פגיעות מיניות בקרב הציבור החרדי. רגישות זו באה לידי ביטוי בניסיון למצוא דרך לגשר בין שתי מערכות של ערכים: זו של חוקי המדינה וזו של החברה החרדית. במסגרת ניסיון זה עלתה בקשה מאנשי מקצוע בקהילה החרדית לבנות תכניות הכשרה - ייחודיות למטפלים חרדים - בנושא פגיעות מיניות. מכון חרוב בשיתוף עיריית בני ברק .2011 פתחו את התכנית הראשונה בחודש פברואר במחקר שבחן עמדות של אנשי מקצועות טיפול כלפי חובת הדיווח על פגיעות מיניות בילדים השתתפו כשמונים אנשי מקצוע, מרביתם חרדים וכולם בוגרי הכשרות של מכון חרוב העובדים עם ילדים במגזר החרדי. המשתתפים מילאו שאלונים אנונימיים והחזירום בדואר. קיימנו שולחן עגול ובו השתתפו כעשרים נציגים מהחברה החרדית ומהקהילה הטיפולית החרדית. במהלך הדיון הפתוח היה אפשר להתרשם במישרין מאופן ההתמודדות של אנשי המקצוע והרבנים הן עם התופעה של התעללות מינית בילדים והן עם חובת הדיווח לפי חוק. המפגש פתח צוהר להתמודדות המורכבת עם הנושאים הללו בתוך הקהילות, אך גם לתהליך השינוי בעמדת הקהילות כלפי חובת הדיווח בכלל, ודיווח על פגיעה מינית בילדים בפרט. ממצאי המחקר הצביעו על צורך ברור של הקהילות למצוא דרכים המתאימות לתרבותן להעלאת המודעות לנושא ) מסכימים 91.3%( ולעידוד חשיפה של מקרי פגיעה, כדי להקטין את מספר הנפגעים. במחקר נמצא כי המשתתפים ), והם מבינים את חשיבות 85.9%( שפגיעה מינית היא בעיה חמורה בחברה הישראלית בכלל ובמגזר החרדי בפרט הדיווח על פגיעה מינית וכן את המורכבות ואת ההשלכות של הדיווח. עמדתם הייתה שחובת הדיווח חשובה ובעיקרה בעלת השלכות חיוביות. רובם אף חושבים כי התערבות הרשויות במקרים של פגיעה מינית בילדים היא פעולה חיובית. לדעתם יש חשיבות רבה להתייעצות של אנשי המקצוע עם רבני הקהילות בתהליך הטיפול והדיווח לרשויות ). המשתתפים הביעו רצון רב ללמוד יותר על נושאים שקשורים להתעללות בילדים ולחובת הדיווח. 73%( ממצאי המחקר והדיון שהתקיים סביב שולחן עגול מדגישים את החשיבות הרבה של בניית הכשרות המותאמות לקהילות החרדיות. הכשרות ייעודיות כאלה יוכלו לשפר את מערך הסיוע ולתת בידי מטפלים מהמגזר החרדי כלים מתאימים. כמו כן בולטת החשיבות שיש לבניית הכשרות מיוחדות לכלל אנשי המקצוע - על פגיעה מינית בילדים ועל רגישות תרבותית - במטרה לשפר את רגישותם התרבותית של אנשי הרשויות ושל כלל המטפלים המתמודדים עם פגיעות מיניות בילדים.

מבוסס על עבודת גמר לשם קבלת תואר שני בעבודה סוציאלית בבית הספר לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית בירושלים. 1

11

מאמר דעה: נישואי בוסר בחברה הערבית האם די במודלים המקובלים להסביר את תופעת נישואי הבוסר גם היום, והאם מדובר בתגובתה של החברה הערבית למודרניזציה? 1 סמאח סלאימה אגבריה

נישואי קטינים מכונים "נישואי בוסר", ולא בכדי. רבים מהם מסתיימים בגירושים. פעמים רבות הכלה מפסיקה את לימודיה ולכך מצטרפת לעתים אלימות במשפחה ומצוקות אחרות. רוב הכלות הקטינות יולדות בתוך זמן קצר לאחר החתונה, והן אינן מוכנות להתמודדות הנפשית עם הנישואין ועם ההורות גם יחד (ילדים שמגדלים ילדים). נוסף על הקושי להתמודד בגיל זה עם מחויבות משפחתית, יש חשש שהיריון בגיל צעיר עלול לגרום נזק פיזי ונפשי לאם ולתינוק. אלה הסיבות לכך שהמחוקק אסר על (על–פי 18 נישואי קטינים מתחת לגיל :)2014 תיקון לחוק הנישואין, מרץ היעדר של בשלות מנטלית ונפשית, השלכות כלכליות חמורות של היעדר השכלה המקשה על הקטינה להשתלב בעבודה מכניסה, והעובדה שלעִתים קרובות נישואי בוסר הם תוצאה של כפייה על אחד מבני הזוג או על שניהם - כל אלה מבהירים מדוע חברה מתוקנת אינה יכולה לאפשר תופעה זו. נישואין מסוג זה מאפיינים לא רק את החברה הערבית אלא גם קהילות סגורות אחרות בישראל, כגון יוצאי אתיופיה

לאישה, שזה דבר גדול מאוד, ומאידך גיסא, מוחי לא ממש הבין את הרעיון. איך אפשר ללמוד בבית הספר ולצד זה למלא את תפקידי עקרת הבית? האם הכלה הטרייה חופשייה לעשות כרצונה? והאם כעת, כשיש לחברתי בית משלה וארון בגדים גדול, כסף וגבר שאוהב אותה - האם תחזור לספסל הלימודים? כעבור שבע שנים פגשתי את הנערה שהתארסה אז. היום היא קופאית בסופרמרקט גדול בעיר רמלה. היא נראתה עייפה ועצובה מאוד. שאלתי לשלומה והתברר שהתגרשה והיא חיה בבית הוריה ומגדלת לבד את בתה - ילדה פגועת שיתוק מוחין. התמודדותה היומיומית קשה מנשוא: הטיפול בילדה, בהליכי הגירושין, קשיי פרנסה. נוסף על כך, אחיה שולטים שוב בחייה מאחר שחזרו למעמדם הקודם. בלי מיומנות וידע פסיכולוגי רב היה אפשר לראות שהצעירה נתונה בדיכאון עמוק. נתתי לה את כרטיס הביקור שלי והיא הבטיחה להתקשר. מחשבותיי על אותה צעירה טרדו את מנוחתי. מחשבות לצעיר מבולבל 14 על נישואיה בגיל שהציפיות ממנו היו מעבר לכוחותיו, כציפיות מהנערה שהתחתן עִמה. צעירה

וגאורגיה. עם זאת, בכתבה זו בחרתי לעסוק בחברה הערבית בלבד.

14 סיפורה של כלה בת לפני שבע שנים, בקבוצה למניעת נשירה ממערכת הלימודים שהתקיימה במרכז נערות בעיר רמלה, שאלה אותי נערה בת : "מה עליי ללבוש למסיבת אירוסים 14 של חברתי לכיתה? האם מתלבשים כמו ליומולדת או כמו לחתונה?" נראה שאותה נערה לא הבינה לגמרי את משמעותו של הטקס החברתי שמכניס אותה לעולם המבוגרים - לעומת יום הולדת שמשמר אותה בשלב הילדות. בהיותי נערה בכיתה י"א, התמודדתי גם אני עם השאלה מה ללבוש לחתונת חברתי מהכיתה. האם בכלל ללכת? בחרתי בלבוש חגיגי, והרשיתי לעצמי גם אודם על השפתיים. בדרך, בלי שאמי הבחינה בכך, הרמתי את חצאיתי כדי לחשוף את רגליי ולהיראות בלבוש ערב חגיגי, וישבתי לצפות במופע הריקודים עם בנות מהכיתה. רקדנו, צחקנו וריכלנו קצת, והתגברנו על המבוכה די מהר. חזרתי הביתה קרוב לחצות, אחרי טקס החינה המרגש, ברגשות מעורבים, מחד גיסא, התברר לי שיש לי פוטנציאל להפוך

סמאח סלאימה אגבריה היא עובדת סוציאלית, מנהלת את עמותת נע״ם - נשים ערביות במרכז. 1

12

, שלא ידעה דבר על יחסי מין ועל 16 בת הבאת ילדים לעולם, יולדת, מיניקה, מנקה, מטפלת בבִתה החולה וחשופה לאלימות בעלה. כשהמציאות פוגשת את הנתונים בעשור האחרון אני נתקלת בעשרות מקרים דומים לזה שתיארתי, של צעירות נשואות או מאורסות הלומדות בבתי ספר וכאלה שמחוץ לכותלי בית הספר. היקף התופעה של נישואי בוסר גדול בהרבה ממה שמספרים הנתונים הרשמיים; אלה מעידים על מגמת ירידה, לכאורה. אנסה להסביר כיצד הפכו נישואי הבוסר לתופעת רווחת, למרות ההתקדמות שחלה בחברה הערבית. על–פי כל הנתונים הרשמיים, נשים ערביות בישראל מתקדמות במידה רבה בתחומים : שיעור הנשים המשכילות הולך 2 רבים וגדל, וכך גם שיעור המשתלבות בשוק העבודה; שיעור הילודה יורד בכל שנה והוא זהה כמעט לזה של נשים יהודיות בארץ; יכולת השתכרותן עולה, מעמדן החברתי מתקדם, ונוסף על כך, גיל הנישואין של נשים ערביות עולה בהדרגה, בממוצע. 23 והוא עומד היום על התיקון לחוק גיל הנישואין, שנכנס , העלה את גיל 2014 לתוקפו במרץ (על התיקון 17 במקום 18– הנישואין ל לחוק - ראו הרחבה במסגרת). החוק 18 החדש רואה בצעירים מתחת לגיל קטינים שאינם כשירים להינשא. אמנם החוק מכוון לבני שני המינים, אך נישואי בוסר רווחים יותר בקרב נערות. היקף

. דיווח זה אינו כולל את נתוני 14.2 בת בתי הדין הכנסייתיים. זהו הנתון הרשמי, אך למעשה עשרות צעירות נישאות ללא רישום בבית משפט, ומכיוון שה"כתובה" - כלומר "חוזה הנישואין" - נחשבת לחוקית לפי הדת, הנישואין האלה נחשבים כשרים לחלוטין גם ללא רישום במשרד פנים או בבית הדין, כלומר, אלה לתופעה הזאת אין 6 נישואין "עוקפי חוק״. היום אומדן והיקפה אינו ידוע. אפשר ללמוד זאת גם ממספר הלידות לאימהות צעירות. לפי נתוני הלשכה

התופעה של נישואי בוסר גדול בהרבה מהמדווח בנתונים הרשמיים. הנתונים מלמדים שאלפי נערות מתחתנות בכל שנה (רובן משתי קבוצות - החברה והחברה היהודית הדתית–חרדית . על–פי נתוני הלשכה המרכזית 3 הערבית) 3,681 נישאו 2012 לסטטיסטיקה, בשנת , בערך שליש 19 כלות מוסלמיות עד גיל מהן 362– ו 18 מהן היו כלות מתחת לגיל . נתונים אחרים, של בתי 4 16 היו עד גיל צעירות 306 מעידים כי 5 הדין השרעיים, . הגיל הצעיר 18 נישאו בטרם מלאו להן ביותר בנתוני הנישואין היה של נערה

DREMSTIME צילום:

צעירות ערביות עדיין רחוקות מרחק עשרות שנים לפחות משיח שעוסק בחירות ובחופש מוחלט ובזכותן המלאה על גופן ועל חייהן.

http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03300.pdf לנתונים, ראו בקישור: 2 . ראו בקישור: 2014 , השנתון הסטטיסטי לישראל 3.7 על–פי נתוני לוח 3 http://www.cbs.gov.il/reader/shnaton/templ_shnaton.html?num_tab=st03_07&CYear=2014 יש לציין שרוב הדיווחים על נישואי קטינים מגיעים למשרד הפנים באיחור של עד שלוש שנים (י"צ). 4 .2014 , עיבוד של הכותבת לנתונים על בסיס דיווח בתי הדין השרעיים ליו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט, חה"כ דוד רותם 5

דברים אלה נתמכים גם בדבריו של עו"ד איאד זחאלקה, ממלא מקום מנהל בתי הדין השרעיים, בדיון בכנסת בנושא זה. לדבריו, מי שמעוניין להתחתן 6 יכול לעשות זאת ללא שום תלות ברשויות המדינה: "לא צריך רישום... אישה יכולה להתחתן בלי שום קשר לבית הדין השרעי או למערכת המשפט הישראלית או למערכת הרישום הישראלית" (י"צ). http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/maamad/2004–12–08.rtf

13

קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה. אולם הסבר זה אינו מספק בנוגע לנישואי בוסר המתרחשים במשפחה ממעמד הביניים. נוסף על כך, ההנחה שמשפחה המגדלת שישה ילדים דוחפת את הנערה לנישואין בגלל נטל כלכלי בלבד אינה מספקת, מכיוון שלפי המודל הזה תרומתה של הנערה והסיוע שלה לאחזקת הבית ולגידול אחיה הקטנים מוערכות בהרבה יותר מההוצאות על מחייתה. לדעתי, לתופעה של נישואי בוסר יש הסבר שהוא הרבה מעבר להסבר הכלכלי. בספרות המחקר ובספרות המקצועית מובא הסבר נוסף לתופעה: חברות מסורתיות רואות בצעירה סכנה קיומית ל"כבוד המשפחה". נערה בגיל ההתבגרות עלולה לסכן את המשפחה ואת כבודה אם תהיה מעורבת בקשר רומנטי עם גבר ללא נישואין, ולכן ממהרים להשיאה - כדי שתהיה "שייכת" לגבר אחר. כלומר, הנערה עוברת מחסות האב לחסות הבעל ובכך מנוטרל החשש מפגיעה של אותה צעירה ב"כבוד המשפחה". לכאורה, זו תאוריה שמסבירה את ההתנהלות בחברה פטריארכלית המדכאת נשים בשם "הכבוד" ואת גורלן של נשים צעירות בחברה מסורתית זו. אולם אני תוהה אם די בניתוח הסוציולוגי הזה, של יחסים בין שני המינים בחברה גברית–אבהית, להסביר את התופעה. האם משפחה שמכירה בזכות בנותיה ללמוד ולהתפתח ואף מאפשרת להן ומעודדת אותן ללמוד ולהשכיל יכולה להתנהל בצורה אנטי מודרנית ופרימיטיבית כל כך כאשר הילדה מגיעה לגיל הבגרות? ייתכן ששני ההסברים שציינתי לעיל היו נכונים לתקופתם, לפני עשרים

2013 המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת תינוקות לאימהות 2,037 נולדו בישראל מאחר שעל– 7 .19 מוסלמיות מתחת לגיל פי הקודים החברתיים בחברה הערבית הסבירות גבוהה שרוב האימהות האלו נשואות ולא רווקות, המסקנה היא שיותר מאלפיים נערות נישאו שנה או שנתיים לפני הלידה, וזאת אף שהנתון הרשמי קטינות 877 נישאו 2013 מציין שבשנת 8 .15–19 מוסלמיות בנות עם השנים הפכו נישואי הבוסר לתופעה פסולה בחברה הערבית, בעיקר באזורים שבהם רמת ההשכלה ושיעור התעסוקה בעלייה, ועם העלייה ברמת ההשכלה ובהשתלבות בעבודה היקף התופעה קטֵן. הנתונים מצביעים על קשר מסוים בין רמת 9 החיים ועוני לגיל הנישואין של קטינות. למשל, נתוני בית הדין השרעי לפי אזור היו בחיפה 2014 מגורים מראים כי בשנת שני מקרים בלבד שבהם אושרו נישואי מקרים בבאר שבע 58 קטינות - לעומת 10 מקרים במזרח ירושלים. 200– ו פעמים רבות מסבירים את התופעה בנימוק כלכלי. על–פי המודל הכלכלי הנערה גדלה במשפחה ברוכת ילדים שכל נפש חיה בה נחשבת לנטל כלכלי על מפרנס המשפחה, ועם נישואי הנערה "נחסכת" מקופת המשפחה הוצאה על נפש אחת לפחות. כדי להיפטר מההוצאות הכרוכות בגידולה, ממהרים להשיאה. טיעון זה מקובל עליי בחלקו בלבד, בהסבירו נישואי בוסר בקרב משפחות עניות וקשות יום. לאורך ההיסטוריה היו מעמד חברתי, מגדר ומעמד כלכלי מודלים המסבירים את התופעה

שנה בארץ, שאז גם השיח הממסדי הפוליטי והחברתי על החברה הערבית כלל את ההגדרות "חברה מסורתית" ו"פטריארכלית" או "שבטית–חמולתית". ואולם הם אינם מתיישבים עם הנתונים שהצבעתי עליהם קודם - הגידול בשיעור הנשים האקדמאיות בחברה הערבית, ממוצע ההשכלה הגבוהה ושיעור הנשים שממשיכות את לימודיהן אחרי בית הספר התיכון וכדומה. הדברים נכונים גם בחברה הבדווית בדרום הארץ. אין ויכוח שזו חברה מסורתית, סגורה, בעלת מבנה פטריארכלי וענייה, שסובלת אף היא מהזנחה רבת שנים של תשתיות חינוך, דיור ותחבורה ציבורית, (ריבוי נשים) ואלימות 11 ויש בה פוליגמיה חברתית, ברחוב ובתוך המשפחה. למרות כל אלה, הנשים הבדוויות "כבשו" את כיתות הלימוד במכללת ספיר, במכללת היקף 12 אחווה ובאוניברסיטת בן–גוריון. התופעה של נישואי הקטינות רחב יחסית בחברה הבדווית, אבל הוא נתון בירידה עקבית ומהירה בזכות העלייה במודעות, בהשכלה ובתעסוקה של הנשים. גם צעירות ואימהות חוזרות ללמוד לאחר שעשו מעין "סולחה" עם המסורת וקיבלו מעמד של "אישה נשואה", מעמד שמעניק לאישה חסינות מסוימת מפגיעה חברתית ופעמים רבות נותן לה גם מרחב פעולה להתפתחות וצמיחה. שבירת הקודים התרבותיים המסורתיים - זרז לנישואי בוסר לצערי, צעירות ערביות רחוקות מרחק עשרות שנים לפחות משיח פמיניסטי רדיקלי שעוסק בחירות ובחופש מוחלט ובזכותן המלאה על גופן ועל חייהן. הן

http://www.cbs.gov.il/shnaton65/st03_15.pdf 7 . יש לציין שניכרת 94 ' , עורכת: ציפי ברמן, עמ 2014 עיבוד נתונים מיוחד עבור הלמ"ס עבור המועצה לשלום הילד, שנתון סטטיסטי ילדים בישראל 8 מגמת ירידה בהיקף התופעה. לפי דיווח משרד המשפטים למרכז המידע של הכנסת. 2014 הנתונים נכונים לשנת 9 .5 ראו הערה 10 http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m01600.pdf עוד מידע על תופעת הפוליגמיה וסיבותיה, ראו בקישור: 11 ראו כתבה בקישור: 12 http://www.ilimudim.co.il/a/725

14

מקריבות את מיניותן וחלק גדול מהווייתן הנשית על מזבח החופש והרצון להתחבר לכלל החברה, להשכיל ולהתקדם ולהשתלב, ועם זה - לרקוד בחתונתן ככלה מאושרת. אינני מבטלת את תפקיד המודרנה בקידום חיי נשים בתוך החברה הערבית שעוברת תהליך של מודרניזציה, אלא שאני טוענת שדווקא המודרנה והחשיפה לעולם הרחב, תהליך בלתי נמנע בכל חברה, העלתה את מודעותם של צעירות וצעירים לעניינים כגון יחסים בין המינים, מודעות גוף ורצון טבעי ועז לחיות את החוויה של קשר זוגי, אהבה, רומנטיקה, פרידה ועוד רגשות הנוגעים לחדרי חדרים בדרך כלל. עידן הקדמה הטכנולוגית "כפה" את עצמו על חיי כולנו, ובכלל זה צעירים וצעירות. כל מגע בין המינים, בייחוד מגע פיזי, נחשב על–פי המסורת לעבירה מוסרית חמורה. בעידן זה של קשרים וירטואליים אני מטפלת בנערה שמקיימת יחסי מין ללא מגע עם צעיר דרך מסך קטן בסמארטפון שלה; היא לא חייבת אפילו לצאת מהבית כדי לפגוש את אהוב אם תאוריית החברה המסורתית לִבה. שרודפת אחר "כבוד המשפחה" נכונה, כיצד תתמודד אותה חברה - שהיום היא מתקדמת - עם שבירת רוב הקודים החברתיים ועם חציית הקווים, מצבים שבעבר היו אסורים לגמרי ואף היו מסוכנים לחיי הנערה? הנסיגה שכביכול חלה במאבקן של ארגוני הנשים והממשל בנושאי קטינות היא בעיניי אינדיקציה לכך שלתמונה זו נכנסו רכיבים אחרים, חברתיים ומגדריים, והם שתורמים את חלקם ומשפיעים על התרחבות התופעה. לפני עשר שנים, בעיר לוד למשל, מסיבת אירוסין של קטינה בכיתה י' הייתה אירוע חריג ופסול שמתרחש רק במשפחות בדוויות או עניות ביותר, על–פי האסכולה הישנה הדוגלת בהסברים החברתיים שהוזכרו קודם לכן. ואולם היום התופעה הזאת של נישואי קטינות קמה לתחייה בקרב משפחות

נידא אל–אהדל - יוטיוב https://m.youtube.com/watch?v=W6rWNCtul_w קישור לסרטון:

ומה בעולם? לפי דוח שפרסמה קרן האוכלוסין ,2012 ) בשנת UNFPA של האו"ם ( מיליון ילדות מתחת 14 יותר מ ברחבי העולם נישאו 18 לגיל ויינשאו בכפייה בכל שנה בעשור זה. הנצחת העוני, נשירה מוקדמת מבית הספר, תלות כלכלית, הגברת הסיכון למחלות מין ולאיידס, מוות של ילדות הרות - אלה רק מקצת השלכותיה של תופעה זו, לצד הפרה 147 של זכויות אדם בסיסיות. ב מדינות בעולם ילדות בנות פחות יכולות להינשא בהסכמת 18 מ מדינות זה עלול 52 הוריהן. ב .15 לקרות להן גם מתחת לגיל אחת הארצות שנישואי קטינות 2013 שכיחים בהן היא תימן. בשנת התפרסם ברשת סרטון שבו מספרת מתימן, 11 נידא אל אהדל, ילדה בת שהוריה ביקשו להשיאה לאדם מבוגר והיא ברחה מביתה. נידא התלוננה

במשטרה נגד אימה, והסרטון הועלה ליוטיוב. ככל הנראה, פרסום הסרטון ביוטיוב העניק לנידא מעין תעודת ביטוח מפני גורל זה. הסרטון משקף את חומרת הבעיה של נישואי קטינות בתימן, שנחשבת לאחת המדינות הבעייתיות ביותר בהקשר זה, ובמדינות אחרות. הודיעה השרה 2014 בספטמבר לזכויות אדם בתימן, הוריא משהור, כי תפעל לאסור נישואי ילדות במדינה ולהעלות את גיל הנישואין . השרה הודיעה על היוזמה 18 ל בעקבות הפרסומים בעולם על מותה של רואן, שאולצה להתחתן עם גבר לחייו ומתה מדימום 40 בשנות ה פנימי לאחר שכפה עליה יחסי מין לאחר החתונה. בעבר נמנעה העברת חוק האוסר קיום נישואין לפני בשל התנגדות של גורמים 18 גיל אסלאמיסטיים שמרניים.

15

משכילות, ממעמד בינוני ומעלה, ונדרש בירור מעמיק כדי לברר מה באמת קורה כאן. ואלה ההסברים ששמעתי מהורים יתארס עם בתם, 19 שהסכימו שצעיר בן : הם מכירים כבר כמה חודשים 17 בת ומדברים, אז עדיף שנסכים למהלך משנעזוב אותם ויעשו משהו מסוכן יותר; כך הם תחת עינינו; מה אני יכולה לעשות, היא מאוד קשורה אליו; כך אנשים יסתמו את הפה ולא ידברו עליה; בדור שלנו לא העזנו לעשות מה שהם מעזים לעשות; מה את רוצה - שתהיה חברה שלו? כך עדיף, אשתו; כך גם שרעי ולא חראם (כלומר, הקשר הזה חוקי לפי הדת ואינו פסול מבחינה דתית, גם אם הוא פסול מבחינה חברתית). נישואין מסוג זה, בין צעיר לקטינה, מוליכים לרוב לכך שהזוג חי בחדר אצל ההורים, כי ברור שהזוג הצעיר לא יעמוד לבדו בנטל הכלכלי. לעתים נולד לזוג תינוק והסבתא מגדלת אותו, ופעמים רבות קשר הנישואין מסתיים בגירושין כבר בשנים הראשונות שלאחר הנישואין.

לבעיה עצמה, פתרון למודרניזציה ולהשפעותיו של השיח המערבי והישראלי על חיי החברה הערבית. יש היום מודעות לתהליך השינוי התודעתי והחברתי ולמחיר שהחברה .21– המסורתית משלמת במאה ה כאמור, אין לי ספק שברוב המקרים שבהם נערה ערבייה מתחתנת מסיבות סוציו–אקונומיות טהורות - דחק כלכלי, לחץ משפחתי וכפייה מסוימת - המחיר הרגשי, הנפשי והפיזי שהיא משלמת כבד מנשוא. לרוב הוא מלווה גם בנשירה מהלימודים ולכל אלה השלכות קשות נוספות על חייה ועתידה (כפי שציינו בפתיח). עם זאת, אין להתעלם מהתהליכים המודרניים שכובשים את החברה הערבית ומאתגרים את המעמד .21– החברתי של מוסד המשפחה במאה ה לדעתי, תהליכים אלו והשפעתם על נשים צעירות, נערות וילדות ראויים לדיון רציני ולבחינה מעמיקה.

מניתוח המידע הקיים והתהליכים בתוך החברה הערבית הגעתי לתובנות חברתיות שראוי לחקור אותן: . המשפחה הערבית המודרנית מודעת 1 היום יותר לצורכיהם המיניים של הנערים והנערות בתוכה ומחפשת דרכים להכיל אותם ולא רק לדכא אותם. . לדת, לנורמות החברתיות ולמסורת 2 יש עדיין משקל עצום בתהליך קבלת ההחלטות בתוך המשפחה. . נישואי בוסר במעמד הבינוני נחשבים 3 לפתרון הפחות גרוע במשפחות שמעוניינות לגדל את הילדים, להיות מעורבות בחייהם ואף להמשיך לפקח עליהם, ועם זאת - להשתדל ככל האפשר לא לחרוג מחוקי הדת והחברה. . יש מקרים שאירוסין וחתונה בגיל 4 צעיר נחשבים לפתרון הבעיה ולא

13 2013– ), התשע"ד 6 ' על חוק גיל הנישואין (תיקון מס 14 עו"ד עופרה בן–מאיר

תופעת נישואי קטינים מהווה פגיעה חמורה בזכויות היסוד של הקטין, ובראשן הזכות להיכנס בברית הנישואין מתוך הסכמה חופשית (בהנחה כמובן כי הנישואין נעשו בכפייה, ולא על בסיס בחירה חופשית של בן הזוג הנבחר). . מטרת החוק היא למנוע 18– ל 17– חוקקה הכנסת חוק המאשר את העלאת גיל הנישואין בישראל מ 2013 בנובמבר נישואין בגיל צעיר כאשר הנער או הנערה אינם בשלים עדיין לקבל החלטה שתשפיע על מהלך חייהם, ובפרט במקרים שההחלטה נעשית שלא מרצונם החופשי. כל העובר על החוק צפוי לעונש מאסר של שנתיים או לקנס כספי, למעט אם התיר בית המשפט לענייני משפחה את נישואי הקטין או הקטינה. היתר נישואין יכול להינתן אם מלאו לקטין או לקטינה שש–עשרה שנים וקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את מתן ההיתר, או - במקרה של היריון או לידה - אף בטרם מלאו לקטין או לקטינה שש–עשרה שנים.

knesset.gov.il/privatelaw/data/18/4097.rtf קישור לגרסה המלאה של התיקון לחוק: 13 עו"ד עופרה בן-מאיר, מכון חרוב. 14

16

1 ריאיון עם רוקיה מרזוק אבו רקייק 3 יפה ציונית כתבה: 2 טלי שלומי ראיינה:

, מרכז לטיפול בילדים נפגעים 4 בענב"ל רוקיה מינית, ויועצת חינוכית בבית ספר. היא מאנשי המקצוע המעטים המטפלים בסוג כזה של פגיעות בחברה הבדווית. מהם המאפיינים המיוחדים לחברה הבדווית ובמה הם שונים מאלה של החברה הישראלית? כיצד הם באים לידי ביטוי בטיפול שלך? : המבנה המשפחתי והחברתי רוקיה הבדווי הוא מבנה בעל סולם היררכי , שלא כבחברה שהילדים בתחתיתו מובהק המערבית שהילדים בה נתפסים כשווים למבוגרים במערכת המשפחתית. נוסף על כך, מעמדן של הבנות נמוך מזה של הבנים. לבן יש מקום נכבד ומקובל יותר; גם אם הוא צעיר מהבת - יש לו כוח רב עם זאת, החברה הבדווית היא 5 . מכוחה חברה שעוברת שינוי. לדוגמה, עד לפני שנים אחדות אישה הייתה צריכה לצאת לכל מקום בליווי של אחראי או שומר. זה יכול להיות בעל, אח או ילד, והמטרה היא שמירה עליה ברמה החברתית דתית. זה מצב מבלבל, כי מצד אחד הילד הוא

עולם הטיפול בחברה הבדווית הוא בבחינת ארץ חדשה, אתגר חלוצי לאנשי המקצוע והאקדמיה העוסקים בילדים נפגעי התעללות מינית. המערך המשפחתי, ההיררכיה הפנים שבטית והמנהגים בחברה זו משפיעים במישרין על שיעורי הדיווח על פגיעות בילדים ועל העבודה הטיפולית עם הילדים הנפגעים. יצאנו ללמוד על תחום מרתק זה מאשת מקצוע ותיקה מהחברה הבדווית - רוקיה מרזוק אבו רקייק.

האח הצעיר ומצד שני הוא יכול להיות השומר של אחותו הגדולה שייתכן שהיא המטפלת בו בדרך כלל, ובמצב הזה הוא יכול לומר לה מה לעשות. חשוב להבין , וחשוב להיות רגישים 6 שזה מצב מורכב לו. היום רואים תהליך של שינוי בנושא זה, אך הוא עדיין לא הושלם. צריך להכיר ולכבד את הקוד התרבותי הזה ולמצוא את הדרך הנכונה ללמד אותו - על מורכבות מקומה של האישה או הילדה, ועל החירות שיכולה להתקיים בתוך הקוד הזה. בהיותי מטפלת, עליי להציב את הילד או הילדה במרכז הטיפול, ובו בזמן להתחשב בכך שהאחריות והכבוד מבחינה חברתית תרבותית הם של המבוגר יותר. לאורך הטיפול מתקיימת הדילמה - איך בכל זאת אני שומרת על כבוד האב והאם ומייחדת את תשומת הלב לילד? עניין מיוחד אחר שמאפיין את החברה הבדווית הוא שכבוד המשפחה תלוי כולו . בצניעות ובמיניות, בעיקר זו של האישה המיניות אינה מדוברת, היא טאבו, ותפקידה דומה לזה שבחברה החרדית -

רוקיה מרזוק אבו רקייק

היא פסיכותרפיסטית המטפלת רוקיה בילדים ובני נוער נפגעי אלימות מינית

רוקיה מרזוק אבו רקייק היא פסיכותרפיסטית, מטפלת בענב"ל, מרכז לטיפול בילדים נפגעים מינית. 1 טלי שלומי היא עובדת סוציאלית, מנהלת תחום פגיעות מיניות במכון חרוב ואחראית לתכניות המיועדות למגזרים מיוחדים באוכלוסייה. 2 יפה ציונית היא רכזת מידע, נתונים ותקשורת במכון חרוב ועורכת ראשית בעיתון זה. 3 מרכזים לטיפול בילדים נפגעים מינית הפזורים 13 ענב"ל ילדים ונוער מופעל על ידי עמותת "יחדיו" במימון ובפיקוח של משרד הרווחה. הוא אחד מ 4 ברחבי הארץ. עוד על מעמדה של האישה בחברה הבדווית ראו בקישור הזה: 5

http://brookdaleheb.jdc.org.il/_Uploads/PublicationsFiles/59-05-Guard-REP-HEB.pdf זהו מצב שבו ילד קטן צריך להשגיח על אחותו הבוגרת במקום שהיא תשגיח עליו. 6

17

בחשבון את התמונה הכוללת של הכאב, אובדן הכבוד ואובדן השליטה, לא רק אצל המטופלת שלי אלא גם אצל המשפחה והשבט. אני צריכה לחשוב איך לספק להם כלים להתמודד עם הבושה הגדולה, עם החוק הישראלי ועם הפגיעה בכבוד הגברי.

הולדה, לא הנאה. החברה הבדווית היא חברה מסורתית דתית, ולכן המטפל חייב להביא בחשבון את עולמה התרבותי דתי. הפרדוקס הוא שהכבוד המשפחתי תלוי ברובו במיניות האישה, כלומר - המיניות נמצאת אצל האישה ומופקדת אצלה, ומי שצריך לשמור על הכבוד הם הגברים, כי אישה בלי כבוד רוצחים. הפרדוקס נובע

לנו, וזה אחד הניסיונות שהאל מעמיד אותנו בהם בחיינו. אני מסתמכת על הקוראן שבו כתוב שבאדם יש נפש, גוף ונשמה. אני מסבירה למטופלים שיש דרך נראה לטפל בנפש על פי הקוראן, אבל שלא תמיד זה מספיק וצריך כלים נוספים. לשם כך אני כאן. כלומר, קודם כול אני בודקת את האמונות של הורי הנפגעת, ודרכן אני מתחברת לאמונה שנותנת מקום לפגיעה ולהשלכותיה. משם אני ממשיכה בטיפול שלי; דרך האמונה אני מביאה לטיפול את הכוחות המעצימים ואת יכולת ההתמודדות שלהם עם מה שקרה. דוגמה: אב לילדה שנוצלה על ידי דודה פנה אליי. הפתרון המיידי היה יכול להיות עונש מוות, כי הדוד היה ממשפחתה של האם שהייתה בת שבט אחר. כאשר הבנתי שהם מאמינים בקוראן, הבאתי את סיפורה של שהתעברה מרוח הקודש. 7 מריה הקדושה ביקשתי מהם שיבדקו אילו כוחות היו למריה הקדושה בהתמודדות עם הקושי שחוותה בחברה שהסתכלה עליה כמי שלא שמרה על כבודה, איך התמודדה עם הקשיים שהאל הציב בדרכה - עד הרגע שבו התגלתה קדושתה. הבדווים מאמינים מאוד, ובסיפור הזה התחברתי לאמונה שלהם שהכול מהאל, הכול "מכתוב", גם הטרגדיות שמתרחשות בחיינו הן מהאל שבוחן את הכוחות שלנו. האם העלתה בשיחה את סיפורו של יוסף, על אחיו שהשליכו אותו לבור ועל אשת פוטיפר שניסתה לשכב אתו. כאן הגבתי ונתתי מקום לכך שגם אחים יכולים לפגוע כפי שמופיע בקוראן, אני מביאה אותם להכיר בפגיעה ולאחר מכן מצביעה על כך שהקוראן מציע לנו דרך לטפל בפגיעה בהראותו לנו את דרכי ההתמודדות של גיבור הסיפור. הרצח בא למען "יראו וייראו", אבל האמונה וסיפורי הנביאים מלמדים שהבעיה שההורים מתמודדים אתה הייתה קיימת עוד קודם לכן ושיש דרך. אמנם יש בה סבל וכאב, אבל יש גם סוף טוב. כך אני בונה אתם נרטיב אחר לסיפור שלהם. ההתחברות לאמונה מסייעת לי לרכוש את אמונם ולטפל בהם טוב יותר.

האמונה וסיפורי הנביאים מלמדים שהבעיה שההורים מתמודדים אתה הייתה קיימת בעבר. מכירת יוסף, )1855( ציור של קונסטנטין פלוויטסקי

: ועוד עניין מיוחד הוא נושא האמונה אני נותנת מקום של כבוד לאמונה של המטופלים - בקוראן, במים קדושים או בטיפול מסורתי אחר. אני מתחברת לכוחות של הנביאים, למשל - לסבל שהם חוו. בטיפול אני משתמשת בסיפורים על סבלם של הנביאים בכלים השלכתיים - מסבלם של הנביאים על סבלם של המטופלים. לעתים אני יכולה לפנות אל המטופלים ולומר להם שמה שקרה הוא יד הגורל. זה מה שכתוב - "מכתוב". לעתים אני משתמשת באמירה שהאל יודע מה קורה

מכך שכבוד הגבר תלוי בגוף שאינו שלו אלא של האישה. לדוגמה, אם ילדה או אישה מקיימת יחסי מין שלא על פי החוקים הדתיים, עלולים לרצוח אותה כדי להעביר מסר מרתיע, בבחינת "יראו ויירָאו", לבנות האחרות בשבט - שלא יסטו ושישמרו על כבודן, שאם לא כן זה יהיה דינן. אם תופסים את הבן שקיים אתה יחסים יכריחו אותו להתחתן אתה. אם הילדה נכנסת להיריון היא האשמה, והבושה אינה רק שלה, אלא זו בושה גדולה אף יותר לאב, לאח, לאחות ולכל השבט. ההתייחסות שלי חייבת להביא

בקוראן יש אזכורים לכמה מסיפורי הברית החדשה והתנ"ך. 7

18

אחת הסוגיות המרכזיות בטיפול היא השמירה על האיזון המשפחתי. הילדה היא שבמרכז הטיפול, אבל בלי לתת בטיפול מקום משמעותי למשפחה, מתן מקום למשפחה הטיפול לא יצלח. מקובל וחשוב גם בתרבות המערבית, אך בחברה הבדווית הוא חשוב עשרות במקרה של המשפחה הבדווית, מונים. אני פוגשת את ההורים כמה פעמים כדי לזכות באמונם, ורק אז אני מגיעה אל הילדה שנפגעה. אני עושה אינטייק של היכרות עם התהליכים המשפחתיים, ורק אז כורתת אתם ברית טיפולית. האם לדעתך המבנה המשפחתי של החברה הבדווית, כפי שתיארת אותו, מגביר פגיעה בילדים? לדעתי, פגיעה מתרחשת לא בגלל המבנה המשפחתי אלא משום שהנושא אינו מדובר, הוא טאבו. השילוב של המבנה המשפחתי עם הסגירות והטאבו הם אצלי שמגבירים את הסיכון לפגיעה. במשפחה, למשל, הנושא דובר, אבל במקומות שהנושא הוא טאבו שם הסכנה גדולה מאוד. בתחילת הטיפול עם ההורים אני בודקת אתם מה גרם לפגיעה. הרי הקורבן מואשם תמיד, כך בכל החברות ואצלנו הבדווים עוד יותר. כדי שיקבלו את הפגיעה, אנו מתבוננים יחד בחינוכו של הילד: הוא למד לציית למבוגרים ולכבדם מאוד, ולכן הוא היה חייב לציית למבוגר שפגע בו. זה נכון במקרים של פגיעה בתוך המשפחה וגם מחוץ למשפחה. אחר כך אני עובדת עם ההורים על ההקשבה לילדם וכיצד לומר למבוגרים בדרך מכובדת. הגיע לטיפולי מקרה לא שבו חבר טוב של האב פגע בבתו של החבר וגם בבת דודתה. הצבעתי על כך , צריך לא שכאשר הילדה אומרת להם להקשיב לה. אם הילדה לא רוצה ללכת לחתונת המשפחה, למשל - למה לא רצתה ללכת? מה קורה שם? או למה הילדה לא רצתה לקחת אוכל לאחיה? אני מסבירה להם שבכך שהם מכריחים אותה ודורשים ממנה לציית, הם מגבירים עוד את הפגיעות שלה. חשוב ללמד את ההורים ואת המטופלים למצוא את

www . efratnakash . com צילום: אפרת נקש

השתיקה של המשפחה במקרה זה של הפגיעה בילדה הייתה בגלל העונש החמור שכרוך בפגיעה כזאת. (למצולמת אין קשר לכתבה)

האיזון בין הקודים החברתיים המקובלים ובין החשיבות של שמירה על עצמם, על חירותם ועל יכולתם לבחור בתוך המורכבות הקיימת. להחזיר את הכבוד האבוד מה קורה לפוגע? למשל, לדוד שפגע באחייניתו? אותו דוד שסיפרתי עליו כבר יושב בכלא כי דיווחו על פגיעתו. הילדה הייתה אובדת עצות ולכן סיפרה ליועצת על הפגיעה. זו יצרה קשר עם האח של האב והם סיפרו לאם. הם התלבטו מה לעשות כי העונש על מעשה כזה הוא מוות (זה הפחיד אותם מאוד, מכיוון שהכבוד הוא כבוד שבטי והפוגע או אחיו עלולים להירצח). השתיקה של המשפחה במקרה זה של הפגיעה בילדה הייתה בגלל העונש זה רצח החמור שכרוך בפגיעה כזאת.

שעלול להתרחש לא בגלל הילדה אלא קודם כול בגלל הפגיעה בכבוד הגברים. המשפחה הייתה חסרת אונים ולא ידעה כיצד לנהוג. לאחר כחודשיים הילדה עצמה התלוננה במשטרה. הרשויות נכנסו לתמונה. העובדת הסוציאלית והעובד הסוציאלי לחוק הנוער אינם בדווים, ועובדה זו סייעה למצות את הדין עם הפוגע ועזרה למשפחה. באירועים מסוג זה אני רואה כמה חשוב שאכיפת החוק תיעשה בשילוב עם אנשי מקצוע לא רק מתוך החברה בדווית. הדבר מסייע לאנשי המקצוע הבדווים שידיהם כבולות. סוגיית ההורות היא עוד סוגיה חשובה שהובאה לפתחו של המטפל: ניסיתי לעזור להורים להחזיר להם את מקומם ולהתמודד עם השאלה איך אנחנו הופכים את הנושא למדובר. אני עוזרת להורים להתמודד עם הבושה הגדולה באמצעים יצירתיים שהמשפחה תוכל להתחבר

19

Made with FlippingBook - Online Brochure Maker