דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

הנפגעות בעיני המערכת: 3.2.2

"הקריסה הביאה איתה אבחנות נפשיות לא קשורות לפגיעה, עקב היכולת המוגבלת שלי לומר במפורש מה קרה לי, ואנשי בריאות נפש שלא ידעו לזהות סימנים קלאסיים לפוסט טראומה מורכבת (או שאולי לא רצו לאבחן בלי סיפור ברור וחד־משמעי). מרגע שתויגתי באחת האבחנות הפסיכיאטריות שכמעט כל נפגעת "זוכה" לה, הכול הסתדר לכולם וגם לי: הינה, יש לי בעיה, אני פשוט לא בריאה נפשית. השתבש אצלי משהו, זה לא שעשו לי משהו. הסביבה שלי נאחזה בזה, ואני גם, כי היה קל יותר להאמין שאני חולה מאשר שקרו לי דברים כל כך קשים". הנפגעות כלא אמינות 3.2.2.3 | חוויה מרכזית שבלטה בעדויות היא חוויית חוסר האמון של מערכת הבריאות בנפגעות. הנפגעות והנפגעים הדגישו בעדויות שלהם את המחיר הכבד של אותו תיוג פסיכיאטרי, שהוביל לחוסר התייחסות ואף להיעדר טיפול רפואי ומותאם במצבים בריאותיים. זאת ועוד, אותו תיוג פסיכיאטרי הוביל להוקעתן מטיפול רפואי מכבד ומתאים, מתוך תפיסת הנפגעות כלא אמינות. "אני חוויתי והכרתי כמוני שחוו חוסר צדק לאו דווקא במתן טיפול רפואי בעקבות הפגיעה, אלא בחוסר אמון של רופאים ואנשי צוות בעקבות הכותרת של פוסט טראומה ומחלות נפש. חבל לי שדווקא אותם אנשי מקצוע רואים בנו אנשים שלא ניתן לסמוך עליהם ולא ניתן לסמוך על המילה שלהם. לא פעם נאמר לי שהדבר שממנו אני סובלת (פגיעות פיזיות ללא קשר לפגיעה המינית), הם כתוצאה מחרדות או בעיות נפשיות אחרות". "שמעתי שהרבה פעמים רופאים שופטים את המתלוננים כאשמים, הכול שטחי וחסר רגישות במקרה הטוב ומזלזל במקרה הרע". חוויות הנפגעות את הטיפול של מערכת 3.2.3 הבריאות בהן מתוך שיתוף חוויותיהן של הנפגעות מהטיפול של

איך חושבות הנפגעות שמערכת הבריאות תופסת וממקמת אותן

נפגעות ונפגעים ציינו איך הן רואות את תפיסת מערכת הבריאות אותן: הנפגעות כפזורה של נקודות רנדומליות, הנפגעות כחולות נפש והנפגעות כלא אמינות. הנפגעות כפזורה של נקודות רנדומליות 3.2.2.1 | בעדויות בלטה תפיסת הנפגעות והנפגעים באשר לעיוורון של מערכת הבריאות בנוגע לתופעה של פגיעה מינית בילדות. זאת ועוד, בחווייתן של הנפגעות ניכרת התפיסה שמערכת הבריאות אינה רואה כלל את הרלוונטיות של תופעת הפגיעות המיניות למדיניותה ולפרקטיקה שלה. "מבחינת המערכת, אנחנו אוסף של מקרים פרטיים, שאין שום קו שמחבר ביניהם. מעין פזורה של נקודות רנדומליות, אנשים ש'איזו באסה, קרו להם דברים רעים ועכשיו הם מקרים מורכבים, אבל לא צריך שהמערכת תכשיר את עצמה לעבוד עם מצבם'". "לא ייתכן שאנחנו עדיין בגדר הפתעה מתמדת למערכת הבריאות, משהו שאף אחד לא חשב להיערך אליו או לקחת אותו בחשבון, ולכל היותר מגיבים אליו באלתור נקודתי (וגם זה רק אם למישהו יש מוטיבציה ואכפתיות וזמן). זה לא הגיוני. זו הזנחה ומחיקה של ציבור גדול וסובל מאוד". "בקצרה, המערכת לחלוטין לא לוקחת את קיומנו בחשבון ומתייחסת לצרכים המיוחדים שלנו כאל אנומליה, שלא לומר פינוק או ציפיות מוגזמות". הנפגעות כ"חולות נפש" 3.2.2.2 | באופן גורף עלה מתוך העדויות התיוג הקשה שקיבלו ממערכת הבריאות, שנראה כמחיקה שלהם ושל הפגיעה שעברו מהאחריות החברתית והציבורית.

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

28