דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

חוסר פרטיות ואי-שמירה על סודיות 3.2.3.3 |

מערכת הבריאות בהן, הועלו כמה התייחסויות: אבחנה לא תואמת של עובדי מערכת הבריאות, חוסר הבנה וידע על פגיעה מינית בילדות בקרב עובדי בריאות, חוסר פרטיות ואי־שמירה על סודיות ומתן טיפול תרופתי לא מותאם כהקלה למערכת ולא כהקלה לנפגעת.

ב... זכור לי כטראומה. להיות רגישים 4 "חדר למצב של הנפגעת ולא לדבר על מה שקרה לה בדלפק קבלה מול אנשים זרים. שהמקום שראה אותה ייצור קשר לבדוק שהיא מקבלת טיפול".

"שלחו אותי למיון בית חולים וחקרו אותי על האובדנות בקבלה באופן לא פרטי".

חוסר הבנה וידע על פגיעה מינית בילדות 3.2.3.1 | בקרב עובדי מערכת הבריאות

מתן טיפול תרופתי לא מותאם כהקלה 3.2.3.4 | למערכת ולא לנפגע

"במחלקה פסיכיאטרית אמרה לי הפסיכיאטרית: 'שימי את הטראומה בצד ותתרכזי באוכל'.

"למרות שעל הנייר יש הכרה בכך שרבות מאיתנו אינן מוצאות מזור במענים פרמקולוגיים, בין היתר כי אין תרופות לפוסט טראומה מורכבת ודיסוציאציה. אני לא מזלזלת בערכן של תרופות, והן בהחלט מצילות חיים בשימוש נכון. אבל הן (התרופות) לא המענה לכולם, ומניסיוני המר, המערכת הפסיכיאטרית מכניסה אותנו למיטת סדום שבה אנחנו נקצצות כדי להתאים לתבנית, במקום שהתבנית תוגמש ותותאם אלינו. נפגעת שמגיעה למחלקה כשהיא בוכייה וסובלת – לא אלימה, לא מסוכנת לעצמה או לאחרים, פשוט מצוקתית – תידרש ליטול תרופות הרגעה כבדות, ולא פעם חלק סטנדרטי מהטיפול בנו כולל מתן כדורים נוגדי פסיכוזה, למרות שבין פוסט טראומה מורכבת ודיסוציאציה לבין פסיכוזה אין כל קשר". הנפגעת ממשיכה את דבריה: "העומס והתנאים הבלתי אפשריים במחלקות פסיכיאטריות, יחד עם שחיקה של הצוות, מובילים לכך שיש שימוש נדיב במיוחד בסוג המסוים הזה של תרופות – פשוט מפני שנוגדי פסיכוזה, במיוחד במינון בינוני עד גבוה, "מכבים" את הבן אדם. פשוט ככה. את נהיית קהה, מותשת, פלגמטית, אין בך כוחות לתקשר את המצוקה, והעובדה שהורידו מלאכותית את הווליום שלך הפכה לתחליף להקלה. זה מספק הקלה לצוות, לא לנפגעת, שרק נוטלים ממנה את השליטה בגופה".

בקהילה אמרה לי הפסיכיאטרית: 'לא מבינה למה להקיא אם לא בשביל לרזות?', הטיפול הניתן במערכת הציבורית והאשפוזית לשורדות הוא איום ונורא!!! ואינו עומד בקנה אחד עם המחקרים בתחום הטראומה". "עוד פעם סיפרתי את הסיפור גם לגינקולוג בגיל , שראה עליי שמשהו לא בסדר וגם הוא 19 – 18 לא המשיך מעקב או העביר את הנושא לטיפול". מסר: " לזהות סימנים שיכולים לזהות פגיעה, הן מצד המצב הגופני, הן מצד התגובות הרגשיות בעת בדיקה."

"שרופאים יפסיקו להעיר ולשפוט על משקל. להבין שזה חלק מהטראומה. אני לא אדם עצלן".

אבחנה לא תואמת של עובדי מערכת 3.2.3.2 | הבריאות

"כשהייתי נערה הואשמתי במין פרוע כאשר היו לי חבלות של ממש באיברים הפרטיים שלי. הרופא יעץ לי ליהנות בצורה עדינה יותר". "כל האבחנות שנתנו לי – הפרעות אכילה, חרדה ודיכאון, הפרעת אישיות גבולית – הצטמצמו למשהו אחד – פגיעה מינית בילדות"

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

29