דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

מערכת הבריאות לא ראתה אותם והותירה אותם לבד. לא זו בלבד, אלא שההכשרות חייבות לסייע בשינוי עמדות כלפי נפגעות פגיעה מינית במערכת הבריאות כדי למנוע הישנות מצבים של התערבויות ) לצד ההכרח לקדם ידע ומיומנויות 2( . פוגעניות אשר לאיתור ולזיהוי, הצביעו הנפגעות על הכרח לקדם רפורמה בשירותי הבריאות למערכת מיודעת טראומה. במציאות הנוכחית נראה שבהתערבויותיה של מערכת הבריאות יש פוטנציאל לייצר טראומה חוזרת בקרב הנפגעות, וכדי למנוע זאת יש הכרח לקדם התאמות במערכת הבריאות שישימו במוקד גם כלים פרקטיים להתערבות בהקשרים של פגיעה ) אי־שוויון במערכת הבריאות – יש הכרח 3( . מינית לקדם את פיתוחם של מסגרות ושירותים מותאמים לנפגעות ונפגעי פגיעה מינית מכל הקשרי החיים של החברה הישראלית – הן לפריפריה הגאוגרפית של ) יש 4( . ישראל והן להקשרים של שפה, תרבות ודת

הכרח לקדם את זכויותיהם של ילדים לחיים בריאים ללא כאב, ומתוך כך חלה חובה לעשייה אקטיבית של שירותי הרפואה הקהילתיים לילדים. רופאות ורופאי הילדים בקהילה הם החזית הראשונה במפגש עם ילדים נפגעים, ולפיכך לקידום פרקטיקת מניעה בשירותי רפואה בקהילה יש פוטנציאל ממשי לקדם את ביטחונם של ילדים.

מערכת החינוך 3.3

מערכת החינוך תופסת מקום מהותי בחייהם של הנפגעות והנפגעים, כפי שעולה מעדויותיהם לוועדה. בעת ניתוח הנתונים נמצאו שתי תמות מרכזיות. התמה הראשונה עוסקת במיקומה של מערכת החינוך בתוך סיפור הפגיעה והחשיפה של הפגיעה המינית. היא מתארת כיצד תופסים נפגעות ונפגעים את תפקידה של מערכת החינוך בסיפור הפגיעה שלהם ובמשמעות שלו. עבור משתתפים רבים נראה שמערכת החינוך קיבלה חשיבות מרכזית, או כזירה שבה התרחשה הפגיעה, או כזירה חשובה ביותר לחשיפה. התמה השנייה עוסקת במסרים שנפגעות ונפגעים ביקשו למסור למערכת החינוך. בתמה זו נפגעות ונפגעים מבקשים למסור את שעל ליבם לאנשי חינוך שהיו מעורבים בסיפור שלהם, או למערכת החינוך בכלל. חשוב לציין שבמתן העדויות תפסה מערכת החינוך תפקיד מהותי בחיי הנפגעים, בסיפורי הפגיעה ובסיפורי החשיפה. בד בבד עם חלקים מיטיבים שבהם השתתפה, משתתפים רבים תיארו קשיים מול אנשי חינוך, וביקשו להעביר מסרים עוצמתיים לאנשי החינוך בנוגע לתפקידם בעת הזיהוי וההתערבות.

מיקומה של מערכת החינוך בתוך סיפור 3.3.1 הפגיעה והחשיפה תוך כדי ניתוח הממצאים עלה שבקרב מרבית הנפגעות והנפגעים אנשי החינוך ומערכת החינוך לאורך החיים (כולל גנים, בתי ספר יסודיים ותיכונים, כמו גם מוסדות חינוך דתיים וחרדים) נתפסו כבעלי משמעות עוצמתית ביותר, והם הוזכרו לכל אורך הנרטיב של הפונים והפונות לוועדה – כולל הנרטיב שלהם על הפגיעה עצמה ועל החשיפה שלה. פעמים

רבות נראה היה שהמערכת החינוכית שימשה עבורם עוגן לזיכרון, ודרכו היה אפשר לספר על הפגיעה. כך הפגיעה עוגנה פעמים רבות בהקשר של המיקום של הגן או של בית הספר (משתתפים תיארו כיצד הפגיעה התרחשה בעת החזרה מבית הספר, בדרך לבית הספר, בתוך בית הספר או ליד בית הספר). בית הספר הוזכר גם בהקשר של התפתחות הפגיעה והקשר עם הפוגע (כיצד נראתה הפגיעה כשהנפגעים היו בגן, בבית הספר היסודי, בתיכון וכו').

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

34