דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

בין הזכות של הילד לזכות של המשפחה 3.4.1.2.1 || עדויות שהתמקדו במערכת הרווחה חידדו את חובתם של אנשי מקצוע במערכת הגנת הילד להציב את זכויות הילדים לפני זכויות ההורה והמשפחה. מתוך עדויותיהם של הנפגעות והנפגעים עולה שלעיתים הן חוו את מערכת הרווחה כמי שנותנת עדיפות לזכויות ההורים: "עוד דבר זה לא עם הכול לפנות להורים. יש עוד דרכים להגיע לילד, לא רק דרך ההורים. גם אם הילד לא נפגע מההורים, לפעמים הוא רוצה לשמור על ההורים, אז זו גם עוד סיבה לא להגיד משהו שהוא יודע שיגיע להורים". אי-תאימות המענה לצורך: נקודת מבט על 3.4.1.2.2 || ההקשר שהילד גדל בו נפגעות ונפגעים, בעיקר מהחברה הערבית והחרדית, ציינו את ההכרח שבהתאמת ההקשר של פעולות והתערבויות הרווחה למציאות חייהם, תוך כדי מתן דגש על החשיבות הקריטית שבהתערבות מיודעת הקשר. זאת, כדי להימנע מפגיעה במרקם המשפחתי והקהילתי העדין במקרים מורכבים אלה. '. הייתה עובדת סוציאלית 99 "אני טופלתי בשנת שהייתה בקשר רק איתי בהתחלה ואז, אחרי התלונה, העובדת הסוציאלית הייתה גם בקשר עם אימא שלי וטיפלה במשפחה כולה. אלו לא אותם אינטרסים. השופט לא הסכים להוציא אותי מהבית, אחרי מתן העדות שלי אני הייתי צריכה לחפש מקום לישון – הרווחה לא מצאה לי איפה להיות. היה משהו בהול ולא חשבו. אם רק היו שעות וחושבים ומתכננים. בימים 48 מחכים הראשונים הסתובבתי בין בתים של חברות. חייב להיות הליך קבוע מסודר – לאן ומה התוכנית. לחשוב לטווח ארוך – מה יהיה עם הילד. פנטזיית שימת הדגש על הליך החקירה אל מול הגנה 3.4.1.2.3 || והתערבות "עסוקים מדי בלהגן על זכות ההורה, מאשר על זכותו של הילד חסר האונים".

ההצלה לא רלוונטית לפגיעה במשפחה שבה יש שגרה ויש גם אהבה. זו לא האקוטיות שרלוונטית פה, אלא חשיבה מעמיקה ומורכבת. זה לא שחור ולבן. לא יידעו אותי בתור קטינה על ועדות ברווחה שעשו עליי – הכול היה מעל הראש. כל כך חשוב שהקול שלי יישמע או שאני לפחות אישמע". הנפגעות והנפגעים הדגישו בעדויותיהם כי פעמים רבות מרבית המשאבים שהופנו לטיפול בהם הוקדשו לתהליך החקירה, ובסיכומו של דבר, לתפיסתם, לא יצא ממנו כלום והוא לא הועיל להם. בתהליך החקירה ומתוך "קידוש החקירה" (מושג שחזר על עצמו בקרב עדויות רבות) המערכת בעצם זנחה את הילדים ולא סיפקה להם את התמיכה וההגנה שהיו זקוקים לה. זאת ועוד, הנפגעות והנפגעים שיתפו שפעמים רבות ערוץ החקירה כלל לא תאם את תנאי החיים שלהם, ואף החמיר אותם. הנפגעות והנפגעים הצביעו על ועדות הפטור כעל פתרון מותאם ורצוי שמביא בחשבון את הקשרי החיים של הילדים ושם במוקד הגנה, והם ביקשו שערוץ זה יהיה נגיש יותר לכלל. רווחה פוגענית: מדלות או עיוורון 3.4.1.3 | לצד התייחסות לחוויות מיטיבות עם מערכת הרווחה או לחוויות מורכבות שנבעו מאיזונים לא מותאמים, הנפגעות והנפגעים דיווחו לעיתים על הרווחה כפוגענית. אותה פוגענות, לתפיסתם, נובעת פעמים רבות מחוסר משאבים של מערכת הרווחה או מעיוורון שמקורו בעומס או בעמדות אישיות. תפיסת הנפגעות את המחסור במשאבים של מערכת הרווחה ככזה שיפגע בהן פגיעה של ממש באה לידי ביטוי בהיעדר מסגרות טיפוליות מותאמות, בעיקר באזורי פריפריה גאוגרפית וחברתית, בזמני המתנה ארוכים למרכזים טיפוליים ובזמני טיפול קצרים ממה שהנפגעות זקוקות. "הארכת טווח הזמן של טיפול מסובסד על ידי הרווחה. שנה זה לא מספיק, גם לא שנתיים. שאנחנו והמטפלות יחד נחליט מתי אנחנו לא זקוקות יותר לעזרה".

"במצב הקיים כיום, אנחנו שורדות על פירורים.

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

42