דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

דרישות לא מותאמות לנפגעות בהגשת תלונה 3.5.1.2 | נפגעות העידו על דרישות שלא היו מותאמות לגילן ולנסיבות שבגינן הגיעו להליך הפלילי: "התחילו לשאול מה אבא עשה. למה שאני אצליח לספר את הדברים הזוועתיים האלה? איך ילדה קטנה אחרי כל זה – ועוד כשהיא תחת איום – תוכל לספר את מה שהיא עברה?" קיבלתי מכתב מהפרקליטות שמבקשים 15 "בגיל לדבר איתי – לא ידעתי מה לעשות עם זה בכלל ולא הגבתי. שנה אחרי זה שוב מכתב שכזה. לא עניתי כי לא ידעתי מה לעשות".

שלי תבע אותי, והפרקליטות סגרה לי את התיק. בית המשפט לא נתן לי יחס רגיש והרגשתי מאוד לבד מול המערכות. זאת נטישה מעל נטישה". "ההליך הסתיים בגישור ביני לבין הקיבוץ ומשפחת התוקף, לפיו הקיבוץ נאלץ לשלם לי כמה מאות אלפי שקלים ואני נאלצתי לשתוק לגבי הפגיעה והפיצוי עליה. היום מכנים את זה בתקשורת "דמי השתקה", אבל מנגנון ההשתקה הוא 'בילט אין' מעצם העובדה שהמלחמה היא בבדידות ולאורך זמן. למשל מול חוקרים פרטיים שחודרים לחייך ולחייה של המטפלת שלך ומקריסים את המארג שנבנה. ומול בתי המשפט שיודעים רק לדקלם חוקים יבשים: הזכות של התוקף להתגונן על ידי חשיפת יומני הטיפול הפסיכולוגיים האישיים שהמטפלת כותבת בפני בא כוחו ובפני השופט... ולמעשה ההתשה הזו מכל כך הרבה כיוונים של התמודדות גורמת להפנים את הפוטנציאל הגלום בשקט. פשוט לחיות בלי להיות. כך אני חיה כבר לא מעט שנים. התרחקתי מטיפולים פסיכולוגיים ואני חיה כצל של מי שיכולתי להיות. יש ימים שזה הופך אותי מכאב". צורך בתוקף ובצדק: 3.5.2 תמה מרכזית שעלתה מן העדויות שתואר בהן הליך פלילי היא הצורך בתוקף. לתפיסתם של הנפגעים והנפגעות, בתוקף שיינתן במפגש עם מערכות אלה גלומה חוויית הצדק שגם נמצאת בענישה. צורך שיאמינו לי 3.5.2.1 | פונים ופונות לוועדה הדגישו את חשיבות הצורך שיאמינו להם:

פערים תרבותיים 3.5.1.3 |

"מבית חרדי, ואני יושבת לפני חוקרת והיא שואלת אותי שאלות שאפילו לא הבנתי. לא מדברים על הפגיעה בזמן הפגיעה, שאני אוכל לשיים כל דבר. למשל היא שאלה אותי אם הוא גמר בפנים או גמר בחוץ, ולא ידעתי בכלל מה זה גמר. לא שאלתי אותה מה זה אומר, אלא זרמתי איתה, עניתי משהו, אבל אני יצאתי בהרגשה ששיקרתי כי לא הבנתי את השאלה".

קושי מול מגדר החוקר 3.5.1.4 |

"אז גם רוב הזמן זה היה חוקר ולא חוקרת, שזה לא היה מתאים".

חוויית בדידות וקושי בהליך 3.5.1.5 | פונות לוועדה תיארו כיצד חשו בדידות גדולה בהליך וסיפרו על הקושי הכרוך בהשתתפות בו עבורן כנפגעות:

"אני זכיתי בשוטרים מדהימים שנתנו לי ביטחון ושידרו שהם מאמינים לי. זה ממש חשוב".

"שיהיה ליווי במשפט... אין תמיכה והלבד הזה נוראי. בדידות קשה".

"אני עד היום עם הצורך הזה של תשאלו, תבקשו פרטים, אני רוצה לספר הכול, הכול. שלא יגידו – לא היו מספיק ראיות לפשעים כאלה".

"חשוב לי לציין שנכוויתי לא רק מהפוגע, אלא גם מהפרקליטות, מערכת המשפט והמשטרה. אבא

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

46