דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

החברה 4.2

בצל הטראומה עקב הפגיעה המינית בילדות, נפגעות ונפגעים רבים סובלים מהשלכות קשות בהיבט החברתי. מניתוח העדויות עולה שנפגעות ונפגעים רבים חווים קשיים בתפקוד, ביצירת קשרים בין-אישיים ובהשתתפות מהעדויות שנמסרו 10%- פעילה ורציפה בחברה. מעבר לקשיים הרבים שחווים נפגעות ונפגעים, למעלה מ לוועדה עוסקות בתחושה של בדידות וניתוק מהחברה שחווים הנפגעים, לא רק בילדות, אלא גם כיום, בחייהם הבוגרים.

פחד להיות במגע עם העולם 4.2.1

"לא מסוגלת לחשוב על זוגיות ואינטימיות עם אף אחד".

"פחדתי כל חיי מאנשים, ועד היום איני יוצאת כמעט מהבית בגלל הפחד".

"כיום אני בודדה, אני לא מסוגלת לתת לגבר או אישה לגעת בגוף שלי, ואפילו כשאני כן מסכימה, אני לא מרגישה בטוחה, הגוף והמוח לא מתחברים והפחדים עולים". הנפגעות מתארות חוסר אמון בעולם ובבני אדם: "(הוא) פצע את נפשי לנצח. שבר את אמוני בבני אדם וייצר אצלי בושה, אשמה ושנאה עצמית שאני מתמודדת עימה עד היום". "אין לי ילדים וגם לא יהיו כי אני מפחדת שתיוולד לי בת ואני מרגישה שלהביא לעולם בת זה להביא אותה לכאן כדי להיאנס. אין לי שום אמון באנשים בעולם הזה". כלבים. להביא 3 "לא רוצה להביא ילדים ומגדלת ילדים לעולם האכזר לא מעדיפה שהם יסבלו, אין לי מה לתת להם, לא מסוגלת להיות אימא ואם משהו יפגע בהם כמוני, למה לי? עדיף לעצור את זה כאן ועכשיו..." שחזור הפגיעה במערכות יחסים בבגרות 4.2.2 נפגעות מתארות כיצד ההשלכות של הפגיעה גרמו להן לשחזר מערכות יחסים פוגעניות בחייהן הבוגרים: "מצאתי את עצמי חיה בזוגיות שמצד אחד טובה אבל מהצד השני פוגענית ומתעללת. וככל שגדלתי ובגרתי וכך הילדים שלי הבנתי שיש חלק לא בריא בזוגיות הזו ושהיא משחזרת את מערכת היחסים עם הפוגע..."

"היום אני מפחדת שלא יהיה גבול בכל דבר, גבול בעבודה, גבול במערכת יחסים, גבול עם כל אדם סביבי, כולם. שנים אחרי אני מבינה מה יש לי. בגלל האלימות המינית – אני חווה תסמיני פוסט טראומה, וזה נוגע בי בכל המישורים". "איני מצליחה לייצר מערכות יחסים עם אנשים, איני יכולה ללכת ברחוב, ברחובות מסוימים, במקומות עבודה שבהם יש גברים אני מתקשה לתפקד, במיוחד אם חלילה נקלעתי לוויכוח. אני קופאת ומרגישה מאוימת על החיים שלי". נפגעת מתארת כיצד התפיסה העצמית שלה עקב הפגיעה משפיעה על היכולת להיות בקשר עם החברה והעולם: "פוחדת להיות עם החיים במגע, כי התיעוב העצמי, השנאה מעבר לכל דמיון. תחושת זוהמה, בושה, לילות ללא שינה, פחד מלהיות בבית, פחד מלהיות בחוץ. תחושה שאני והעולם חיים בשני קווים מקבילים. לא מצליחה להיות במסגרות, לא מצליחה להתקרב לאנשים". עוד מתארות הנפגעות כיצד הן חוות הירתעות מקשרים בין־אישיים: ) לא הייתי בזוגיות ולא 30 "עד גיל מאוד מאוחר ( פעילה מינית, ומאוד פחדתי וסלדתי מגברים. במידה מסוימת זה נכון עד היום. אני חשדנית מאוד כלפי גברים".

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

60