דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

אף על פי שמערכת המשפט בישראל היא מערכת אדוורסרית ואינה נותנת מעמד לנפגע העבירה בניהול ההליך הפלילי, יש למצוא דרכים לאפשר לילדים למצות את זכות ההשתתפות בהליכים פליליים המתקיימים בעקבות הפגיעה שקרתה להם. מערכת המשפט בישראל חייבת לבצע התאמות ולהפוך ידידותית לילדים. כך ילדים שבאים איתה בממשק יחושו למצער כי לא פגעו בכבודם, ואולי אף יחושו מועצמים ומחוזקים בעקבות הליכי הצדק שהתנהלו. הוועדה סבורה שכדי ליישם התאמות אלו יש לבצע את הצעדים הבאים: • למנות – לפי הוראות החוק – ייצוג לקורבנות ילדים בהליכים פליליים, ולוודא שהייצוג הניתן יעיל ומיושם על מלֹא קשת הזכויות של הילדים. • להכשיר חוקרי עבירות מין לפרקטיקה רגישה ומודעת טראומה. • להכשיר שופטים בנושא של פגיעות מיניות, טראומה והשלכותיה על נפגעי ונפגעות עבירה, והתמקצעות בנושא זה. • להתאים את ההליך הפלילי לאוכלוסיות שונות. • ליצור מרחב מוגן לנפגעות ולנפגעים שבו יוכלו לתת עדויות. • להחמיר את הענישה. • לפסוק לטיפול חובה בפוגעים כתנאי. • ללוות נפגעי ונפגעות עבירה בהליך, לתמוך בהם ולפצות אותם. . ה המערכות להבטחת הכנסה • פיצוי לנפגעות ולנפגעים בילדות מטעם המדינה על העבירה שנעברה בהם בהיותם קטינים. • יצירת מסלול ייעודי ומונגש למיצוי זכויות של נפגעים ונפגעות טראומה מינית המתמודדים עם השלכותיה ארוכות הטווח.

• הגדלת תקציבי קצבת הנכות עבור נפגעות ונפגעים הסובלים מהשלכות ארוכות טווח של פגיעה מינית בילדות. • מתן סל רחב של סיוע לנפגעות ולנפגעי פגיעה מינית בילדות כגון סיוע במימון טיפול וסיוע במימון רכישת תרופות. • אישור אד הוק, התחלת תהליכים, הכרה אוטומטית. לסיכום, מתוך העדויות שכתבו נפגעות ונפגעים של פגיעה מינית בילדות במדינת ישראל עולה חוויה . "אני הילד החורג של המערכת" גורפת של העדויות הקשות שמסרו הנפגעות והנפגעים מפנות את הזרקור אל שני תוצרים קשים של תגובות המערכות בישראל לפגיעה מינית בילדות: התוצר האחד הוא יצירת טראומה נוספת על זו של הפגיעה בעקבות החוויה במערכת. טראומה זו נקראת פעמים רבות "טראומה משנית", אך הנפגעות והנפגעים חווים אותה כטראומה מרכזית ומשמעותית, והיא מלווה אותם ואת התמודדותם כל חייהם. התוצר השני הוא הימנעות מפנייה אל המערכות השונות בעקבות חוויה קשה שצברו או חוויות קשות שנפגעים אחרים צברו ושיתפו. תוצר זה הוא קרדינלי ויש לו השלכות קשות הן בתחום מערכות החוק והמשפט והן בתחום הטיפולים הרפואיים. העדויות של הנפגעות והנפגעים מעלות שאלות מהותיות: איך יכולה מדינת ישראל לוודא שילד ידע שהוא מוגן? ואם חלילה נפגע, כיצד ידע שהמערכת רואה אותו? הנפגעות והנפגעים מבקשים תוקף, נראות, כבוד, התאמה ונגישות. מתוך ניתוח העדויות שנמסרו לוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות עולה ההכרח להקים את הרשות להגנה על ילדים במדינת ישראל. מדינת ישראל חתמה על האמנה לזכויות הילד והתחייבה להגנה על ילדים הן בזירה 1989 בשנת הלאומית והן בזירה הבין־לאומית, ולכן עליה לוודא שיש גוף אחד שמוביל את המענה הרציף והמותאם למי שעברו פגיעה מינית בילדותם.

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

78