דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

• התבוננות בדרך שבה הצבא – בתור המערכת שממשיכה ישירות את מערכת החינוך – מכיר בנפגעים ובנפגעות שמגיעים לפתחו ומתייחס אליהם. . ג מערכת הרווחה • פיתוח מערכת רווחה מיודעת זכויות ילדים. • יצירת פרוטוקול עבודה הכולל הנחיות ופרקטיקות לעבודה עם ילדים נפגעים, כולל שמיעת קול ורצון הילד, שיתוף הילד בהחלטות לעניינו, ייצוג טובתו תוך כדי שימת דגש על כך שטובתו של הילד עומדת בבסיסה של תוכנית ההתערבות, מתן הסבר מפורט ומותאם גיל לפני כל התערבות עם הילד ובמהלכה ומתן חשיבות גבוהה לזכותו של הילד לחיות חיים בטוחים ולדאוג לתוכנית מוגנות. • פיתוח מערכת רווחה ששמה במוקד את ההגנה על ילדים ומייצרת למרחב החקירה מקום מותאם בתוך התהליך (תוך כדי הימנעות מתופעת "קידוש החקירה"). • הגדלת מאגר המענים הטיפוליים לילדים נפגעי פגיעה מינית, ומתן דגש לפיתוח מענים בכל הפריפריות החברתיות והגאוגרפיות של מדינת ישראל. • הגדלת מאגר המענים הטיפוליים בנפגעות ובנפגעי פגיעה מינית בילדות לטווח ארוך. • הכשרות מותאמות תרבות לחוקרי ולחוקרות ילדים ולעובדות סוציאליות בנושא פגיעה מינית בחברות שונות, וכן קידום מערכת חקירה מיודעת טראומה. . ד מערכות אכיפת החוק והמשפט ממצאי הוועדה ממחישים שמרבית הנפגעים בוחרים שלא להגיש תלונה בגין הפגיעה שחוו, ושמתי המעט שמגישים תלונה חשים על פי רוב שלא זכו לצדק. המשפט הבין־לאומי, ובכלל זה אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד שמדינת ישראל אִשררה, מכיר בזכותם של ילדים להשתתף בהליכים הנוגעים לעניינם.

• יצירת מענים ותוכניות טיפול מותאמות לטיפול ולשיקום נפגעי פגיעה מינית בילדות, בדגש על טיפול בטראומה ולא טיפול בסימפטומים בלבד. יש לעשות זאת תוך כדי הזנת פגיעה מינית במערכת וציון הכשרתם המותאמת של צוותי הרפואה באתגרי קופות חולים ובבתי חולים. • יצירת פרוטוקולים של טיפול מותאם שייגעו בהיבטים של מגע מנחם, גבולות במגע ועירום – אתגרים מורכבים בהתערבות עם נפגעי פגיעה מינית במערכת הבריאות. . ב מערכת החינוך למערכת החינוך תפקיד קריטי בזיהוי, באיתור ובמניעה של פגיעה מינית בילדים כיוון שהיא באה במגע יום-יומי עם ילדים ואחראית לחינוכם. על מובילי מערכת החינוך להכיר באחריותם ולחולל את השינויים הבאים: • הכשרת אנשי מקצוע – מורים ומורות, גננות, סייעות ויועצות – לזיהוי סימנים של פגיעה מינית בילדים. על ההכשרה להיות מתמשכת ובגדר חובה עבור אנשי המקצוע, וכן עליה לכלול היבטים של ידע, מיומנויות ועמדות. • הכשרת אנשי מקצוע – מורים ומורות, גננות, סייעות ויועצות – לקבלה מיטיבה ותומכת של חשיפת פגיעה מינית. • הכשרת מורים, מורות וגננות להעברת תכנים מותאמי גיל ותרבות בנושא מיניות ופגיעה מינית. • הכשרת יועצים ופסיכולוגים חינוכיים לליווי ילדים נפגעים. • קידום מניעה של פגיעה מינית ודאגה לכך שתוכניות המניעה יהיו מיטיבות ולא מזיקות! פיתוח תוכניות מניעה ממוקדות בזכויות ילדים וכאלה שנתמכות בידע עדכני על פגיעה מינית בילדים ולא בתפיסות מוטעות. • פיתוח מרחבים בטוחים בתוך מסגרות החינוך כדי למנוע את התופעה של פגיעה מינית בילדים בתוך מסגרות אלו על ידי דמויות חינוכיות וקבוצת השווים.

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

77