דו"ח הועדה הציבורית - לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות - 2021

אשר למערכות להבטחת הכנסה, הנפגעות והנפגעים ביקשו לחדד את המחיר הכבד שיש לחיים עם פוסט טראומה. מחיר זה מחדד את ההכרח במתן פיצויים למי שנפגע מינית בילדותו, בשינוי האופן שבו ניתנת ההכרה לתמיכה בנפגעי פגיעה מינית וכן בהתחלת תהליך ההכרה תוך כדי הליך משפטי. הנפגעות והנפגעים שיתפו בחוויות קשות ביותר של חוסר נראות, זלזול, השפלה ותהליכים לא מונגשים ולא מותאמים בוועדה בביטוח לאומי, ולכן פעמים רבות הם בוחרים לוותר על הפנייה לגוף זה. זאת ועוד, הנפגעות והנפגעים הצביעו על סיוע כלכלי שאינו מספיק לקיום בסיסי ואינו מאפשר להם חיים בטוחים. הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות שמה במוקד מסקנותיה – אלה הן: . א מערכת הבריאות מערכת הבריאות היא מערכת קריטית במניעה ובטיפול בפגיעה מינית. היא באה במגע עם ילדים נפגעים ונותנת שירותים לבוגרים שעברו פגיעה מינית בילדותם. על מובילי מערכת הבריאות לקבל אחריות על תופעת הפגיעה המינית בילדים ולדאוג לדברים הבאים: • הכשרת עובדי מקצועות הבריאות, ובראשם רופאי ילדים, לאבחון ולזיהוי של פגיעה מינית בילדים תוך כדי התייחסות לרפואת קהילה ולרפואת חירום. • פיתוח מניעה של פגיעה בילדים בקרב אנשי מקצועות הרפואה בקהילה. • צמצום התערבויות פוגעניות והתערבויות מתוך סטיגמה כלפי ילדים וילדות, נשים וגברים נפגעי פגיעה מינית. • הכשרת רופאים בעלי התמחויות ייחודיות – כגון מומחים בגינקולוגיה, מיילדות ורופאי שיניים – לעבודה רגישת טראומה עם נפגעות ונפגעים. • הכשרת צוותי רפואה פסיכיאטריים לטיפול בטראומה וטראומה מינית ולהיכרות עם סימפטומים רחבים השייכים לפגיעה מינית בילדות.

אשר למערכות אכיפת החוק והמשפט, חשוב להדגיש שכלל הנפגעות והנפגעים הדגישו בעדויות שלהם שפנייה למערכות לאכיפת החוק והמשפט דורשת משאבים ותעצומות שאינם עומדים לרשותם של רבים מהנפגעים, ואולי אף של רובם. רק מי שיש לו תמיכה, משאבים נפשיים ומשאבים כלכליים לעמוד בתלאות שמערכות אלה מזמנות, פונה אליהן. לכן מרבית מכותבי העדויות לוועדה בחרו שלא לפנות לערוצים אלה בבחינת בחירה בהישרדות. מצב זה דורש שינוי יסודי. מתוך עדויותיהם של המעטים שפנו למערכות לאכיפת חוק ומשפט התבררו כמה לאקונות, ובמרכזן הליך לא נגיש ולא מותאם לצרכים של נפגעות ונפגעי פגיעה מינית בילדות ופרקטיקה לא מודעת טראומה מינית מצד שוטרים בהליכי גביית עדות וחקירת נוער ובגירים נפגעי טראומה מינית. אלו התבטאו בחוסר רגישות בגביית עדות ובחקירה, ביחס לא נאה ולא מכבד מצידם של חוקרים במתן העדות, בגבולות פרוצים ובאי שמירה על פרטיות בעת גביית עדות וחקירה. חוסר הרגישות גרם לחוויות לא נעימות ולמחירים כבדים בקרב הנפגעים. זאת ועוד, חוסר בהתאמות למיניהן בעת גביית עדות וחקירה כולל שפה שאינה מותאמת תרבות ואינה רגישה לגיל ולהתפתחות הילד, חוסר התאמת ההליך לגיל הנחקר/ת וחוסר רגישות מגדרית. עוד עלה שלמעשה לא קיימת אבחנה בין עבירות מין בתוך המשפחה ומחוצה לה. מצב דברים זה דורש היערכות שונה כיוון שפגיעה בתוך המשפחה יוצרת ניגוד עניינים מובנה בין הנפגע לפוגע. לפיכך הוועדה ממליצה שבמקרים שבהם העבירה בוצעה בתוך המשפחה תיקבע חובת ייצוג נפרד לנפגע. כן אנו ממליצים לבטל את האבחנות הנעשות בחוק בין לקטינים שעברו גיל זה, ולהחיל 14 קטינים מתחת לגיל את ההקלות הקיימות כיום בנוגע לקטינים מתחת לגיל על כלל הקטינים הנפגעים בתוך המשפחה. 14 הנפגעים והנפגעות ביקשו לתאר כיצד ההליך הפלילי מעורר חוויות ורגשות עזים בקרב הנפגעים, ואיך למרות זאת ניכר חוסר מענה לצרכים רגשיים בהליך זה. מתוך עדויותיהם של הנפגעות והנפגעים עולים הפער הבוטה בין חוק זכויות נפגעי עבירה לבין המציאות בשטח, והדחיפות לצמצם פער זה.

הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

76