איך נדבר עם ילדים על טראומה - מדריך למורות ומורים"

איך נדבר עם ילדים וילדות על טראומה? מדריך למורים ומורות

2023 דצמבר | כסלו התשפ"ד

מורות, מורים ואנשי חינוך יקרים, בימים קשים אלו, החזרה לשגרה ולבית הספר הם מגורמי החוסן המרכזיים בחייהם של ילדים וילדות. אתן ואתם, בשגרה כבחירום, משמשים לילדים עוגן ומסמנים רציפות וביטחון. יש לכם תפקיד ייחודי בקידום החוסן וההסתגלות החיובית של הילדים בעקבות האירועים הקשים שפקדו את כולנו. בימים אלו ייתכן שתקלטו בכיתות ובמרחבי החינוך ילדים שהיו חשופים לאירועי חיים קשים וטראומטיים: אובדן הורה, בן משפחה או חבר קרוב; פרידה בלתי נסבלת מדמות ההתקשרות (בן משפחה או חבר קרוב שנחטף, הורה שנדרש לשירות מילואים ממושך); אובדן בית (הרס של הבית או פינוי בעקבות האיום הביטחוני); איום של פגיעה פיזית ואיום על שלמות הגוף והנפש (חשיפה מתמשכת לאזעקות וכניסה למרחב מוגן). החשיפה לתכנים אלה מאתגרת הן עבורכם והן עבור התלמידים והתלמידות במרחב החינוכי. אתם בוודאי שואלים את עצמכם – האם לדבר עם הילדים על שאירע? אולי זה יציף אצלם את הטראומה מחדש? אולי אגרום נזק? אין לי מומחיות לזה, ובוודאי מומחה כלשהו כבר דיבר איתם... ובעיקר רווחת המחשבה שכאשר הם ירצו לשתף הם בוודאי כבר ידעו לפנות אלינו. חששות אלה מפני שיח עם ילדים ובני נוער על אירועי החיים הקשים מובנים בהחלט, אבל חשוב לזכור ששיח עם ילדים הוא רכיב מרכזי בקידום החוסן שלהם, בשגרה ובוודאי גם בחירום. ילדים, בעיקר אלה שעברו ועוברים אירועים קשים, לא תמיד יאותתו ויביעו את הצורך שלהם בשיח. לעיתים הם אפילו ירגישו שאין להם זכות לבקש את זה – משום שמתחוללים אירועים נוראים כל כך והם עשויים לתפוס את עצמם כ'לא כאלה חשובים'. לכן יש חשיבות רבה לכך שאנשי החינוך ינקטו גישה אקטיבית בשיח עם הילדים, כדי להעביר להם את המסר: אני רואה אתכם, אתם חשובים לי, מה שעברתם חשוב ויש לכם מקום – תמיד. האם לדבר עם הילדים והילדות על מה שהם חוו?

2

למה חשוב לדבר עם הילדים והילדות?

השיח הוא כלי מרכזי המאפשר להעניק לילדים:

התמודדות ומתן תקווה אני לצידך, במה אני יכול לעזור לך?

נרמול התגובה שלך טבעית למצב שהוא לא נורמלי, למצב קשה אפשר להגיב בדרכים שונות.

הכרה ותוקף קרה לך משהו קשה.

שלושה אלמנטים אלו חיוניים בתהליך ההתמודדות והצמיחה מטראומה. חשוב לדעת! הדיבור על אירועים קשים ועל השפעותיהם על התלמיד או התלמידה לא תמיד מצריך שיחה ארוכה. לפעמים מספיק רק משפט: "טוב לראות אותך הבוקר, אני חושב/חושבת עליך הרבה בימים אלו, מה שלומך?"

מתי כדאי לדבר עם הילדים והילדות?

– בעת הקליטה של התלמיד או באחד המפגשים הראשונים עבודת הכנה ברמת המסגרת החינוכית היא צעד חשוב – כדי למפות את התלמידים שעברו אירועים קשים במסגרת המלחמה. לעיתים יהיה צורך בביקור בית טרם כניסתם למרחב החינוכי ולעיתים תספיק שיחת טלפון. – כאשר התלמיד משתף חשוב לאפשר לתלמידים הזדמנות לשיח אישי שבו הם בעצמם מדברים ומשתפים. – כאשר מופיעים ביטויים התנהגותיים שאינם מתאימים להיכרותכם הקודמת עם התלמיד ביטויים התנהגותיים שונים הם תגובה לטראומה, וכל תגובה לטראומה מסייעת לנו להבין כי הילדים מעכלים את הטראומה שחוו ומתמודדים איתה. לכן חשוב לגלות סובלנות למופעים התנהגותיים אלו ולא לנסות להכחיד או למזער אותם כעת. זו הדרך של הילדים לספר על הקושי ולהתמודד איתו.

3

איך נשוחח עם הילדים והילדות?

הכירו את המשולש. ה"משולש" הוא מיומנות טיפולית שמציעות ליברמן, , והיא כוללת התייחסות וחיבור לשלושה קודקודים: 1 )2015( גוש איפן וון הורן 1 . האירוע שהתרחש מה קרה לילד או לילדה

2 . רגשות ותגובות מופעים של הילד או הילדה (המתרחשים בהווה או שעלולים להתרחש בעתיד) 3 . עזרה ותקווה רצון של איש החינוך לעזור לילד או לילדה להרגיש טוב יותר ולחזור אל הרצף התפקודי

בשיח עם הילד אנחנו נתייחס לשלושת הקודקודים. תחילה נתייחס לכך שקרה לילד אירוע קשה מאוד, לאחר מכן נקשר את ההתנהגות שלו ואת הרגשות שלו לאירוע שקרה ולסיום נגיד שאנחנו פה כדי לעזור. נוכל לומר לדוגמה: האירוע שהתרחש "אני יודע שמשהו עצוב/קשה/מבלבל/מתסכל מאוד קרה לך ולמשפחה שלך."

"אני יודעת ש(בן המשפחה) שלך נהרג על ידי המחבלים. אני מצטערת כל כך שזה קרה לך."

"אני יודע שהבית שלך נהרס על ידי האנשים הרעים. אני מצטער כל כך שעברת את זה."

"אני יודעת שנאלצת לעזוב את הבית ואת בית הספר שלך. זה בטח קשה מאוד."

1 Lieberman, A. F., Ghosh Ippen, C., & Van Horn, P. (2015). Don’t hit my mommy! A manual for child-parent sychotherapy with young children exposed to violence and other trauma (Second Ed.). Washington, D.C.: Zero to Three.

4

רגשות ותגובות "יכול להיות שאתה עכשיו כועס/עצוב/מבולבל/מתוסכל/מיואש, ואולי תהיה עצבני יותר, זה טבעי." "יכול להיות שאת עכשיו כועסת/עצובה/מבולבלת/מתוסכלת/מיואשת, ואולי לא כל כך תרצי להשתתף בפעילויות שנעשה בכיתה, זה טבעי." עזרה ותקווה "אני רוצה שתדע שאתה לא לבד, אני וכל צוות בית הספר* נעשה הכול כדי לעזור לך להרגיש טוב יותר." "אני רוצה שתדעי שאת לא לבד. אנחנו נעשה הכול כדי לעזור לך לחזור לפעילות בכיתה, לעסוק בפעילויות שאת אוהבת, ליהנות עם חברים ובכל דבר שתרצי." * מומלץ לציין שמות של דמויות מוכרות. שימו לב! הצעה זו היא בסיס לתחילת שיח. חשוב שנבחר במילים שאנחנו מרגישים איתן בנוח ונעשה זאת באופן התואם את גילם של התלמידים והתלמידות. נדבר אך ורק על אירועים ידועים ומוכרים לתלמיד, ולכן חשוב לעשות זאת רק לאחר שנברר לאיזה מידע הם חשופים.

מה עוד חשוב בשיח על טראומה?

לתת נראּות לחזור בקול על מה שהילדים מספרים, להשתמש במילים שלהם ולעשות זאת בקול רגוע. לכבד לא להטיל ספק בדברים ובפרטים שהתלמידים משתפים בהם, לא למזער את שאירע ולא להעצים יתר על המידה. להכיל להראות לתלמידים כי אנחנו מסוגלים להכיל כל דבר שיספרו לנו, גם אם הם "אם הייתי בשקט המחבלים לא היו הורגים יתייחסו לעצמם באופן שלילי כגון

5

. לזכור כי ילדים זקוקים בחייהם לדמויות שמסוגלות אותו. הכול קרה בגללי" להכיל אותם ואת הזוועות שחוו. לשמור על הוויסות לשים לב לשפת הגוף של התלמידים (ושלנו) ולביטויים של חרדה ודחק שעולים לאורך השיחה. על פי הצורך, יש להפסיק את השיחה, לקיים פעילות לוויסות, כגון נשימה, שתיית מים, ולחשוב יחד אם נכון להמשיך או כדאי לקבוע את ההמשך למועד מאוחר יותר. למנוע הצפה כאשר תלמידים משתפים אתכם בפרטי האירוע שחוו יש לפעול להתקדם "ומה קרה אז?", בסיפור ולא להישאר ברגע מסוים. נשאל ברגישות ובסבלנות המטרה היא למנוע תקיעות והצפה של רגשות קשים מאוד. "ואחר כך?" קרוב לוודאי שהתלמידים משוחחים ביניהם על שאירע, ולכן נדרש שיח כיתתי. מטרתו של שיח מסוג זה היא לתת תוקף והכרה למתרחש ולהעביר מסר שאיש החינוך זמין לשיח פרטני עם כל תלמיד שמבקש לשאול שאלה, להביע תחושה ולשתף. נדבר בצורה כללית ולא על פרטי אירוע מסוים או תלמיד מסוים. כדאי ליזום שיחות פרטניות לעיתים קרובות ולהתעניין בשלומם של התלמידים. נאמר משהו כגון – "אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה ואף קשה, היא יכולה להיות אפילו מבלבלת. יכול להיות שחלקנו נרגיש עצובים, כועסים, מבולבלים, מיואשים, אדישים, ונתנהג לעיתים בחוסר חשק, אולי בתוקפנות, בעצבנות ובחוסר מנוחה. זה טבעי. חשוב לי שתדעו שאני לצידכם, אנסה לעזור בכל מה שאפשר כדי לגרום לכם להרגיש טוב יותר ולחזור לפעילות בכיתה. אני מזמין/מזמינה אתכם לפנות אליי אם תרצו לשאול שאלה או אולי לשתף בתחושות, אני כאן". כדאי מאוד לנסות ולהכניס – למרחב החינוכי בכלל ולקשר עם תלמידים ותלמידות בפרט – את האלמנטים האלה: מתן תוקף ונראות לרגשות ותחושות כאשר תלמידים מביעים תחושות ומחשבות, גם אם הן קשות, חשוב לחזור על . "אני מבין/מבינה", "זה באמת קשה מאוד" דבריהם ולומר איך מנהלים שיח עם כל הכיתה?

6

מתן זכות בחירה זו אסטרטגיה מועילה מאוד להתמודדותם עם טראומה. הבחירה יכולה להתקיים ברבדים שונים, למשל – לבחור שיר שבו יסיימו הילדים את המפגש. קידום תחושת מסוגלות ועשייה מומלץ לסייע לילדים להיזכר בדברים שהיו טובים בהם. למשל, עם ילד או ילדה שהיו מעורבים במועצת התלמידים – אפשר לחשוב יחד על פרויקט שהיה להם משמעותי ולהחזיר אותו לפעילות. קידום תפיסות עולם חיוביות ומיטיבות עם החשיפה לטראומה, התפיסה הראשונית שמתערערת אצל כולנו היא שהעולם הוא מקום מוגן ובטוח וטוב לחיות בו. גם אנחנו נלחמות ונלחמים עם שבירת התפיסה הזאת בימים אלה, אבל חשוב ביותר להדהד עבור הילדים – קרה לנו משהו נורא אבל יבואו ימים טובים יותר! קידום אקלים חינוכי מווסת כדאי להוסיף בכל מפגש חינוכי עם הילדים אסטרטגיות פשוטות לקידום הוויסות, כגון שימוש בפעילויות מרגיעות של נשימה, תנועה וקצב. חשוב לנו להדגיש שלא די במדריך הזה לבדו. על אנשי חינוך שנותנים מענה לתלמידים לקבל הדרכה שוטפת מגורמי המקצוע הרלוונטיים בתוך המסגרת החינוכית ומחוצה לה. נוסף על כך, במקרים של ביטויי מצוקה חריגים או של תלמידים המשתפים באירועים קשים יש להפנות לגורמי הטיפול המתמחים בטראומה, ולוודא שהילדים מקבלים מעטפת טיפולית תומכת ומתאימה. ייתכן כי גם אתם, אנשי החינוך היקרים, עברתם חוויות טראומטיות בתקופה זו, וגם אתם עלולים לחוות תגובות אופייניות למצב של טראומה. אל תישארו לבד! נסו להרבות בפעילויות שמרגיעות ומחזקות אתכם וקבלו עזרה מגורמי טיפול מתאימים.

מכון חרוב עומד לרשותכם בהדרכה ובהכשרה להתערבות חינוכית מכוונת טראומה. shiraa@haruv.org.il לפרטים:

7

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל

haruvinstitute www.haruv.org.il

youtube