סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
פרק עשרים ו : אחד חיילת. בצבא ההגנה לישראל
לא חיכיתי הרבה זמן , ופניתי ללשכת הגיוס. אני " רוצה להתגייס , " לצבא אמרתי. אבל ה מפקד שהיה שם לא רצה לדבר על גיוסי. הוא שאל אותי על פולין, וסיפרתי. כמו הקצין היהודי בצבא האדום, כך גם המפקד בארץ ישראל - פרץ בבכי. מכרים אמרו לי, מה פתאום את מתגייסת לצבא? הרי את לא צריכה? ואני אמרתי, בשביל זה באתי! יכולתי לנסוע לאמריק ה, היה לי דוד שם, אבל באתי לכאן!
מדים, ו"ללכת לנגב, למשלט". אבל מפקד
תי ביקש
לנגב לא
" צחק.
ל שכת הגיוס , זה שקודם בכה, עכשיו
נשלח אותך " , אמר.
שלחו אותי לבדיקות רפואיות . זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שהייתי צריכה להתפשט בפני רופא צעיר... נשמתי עמוק וחשבתי: זה" בשביל הצבא אז , " התגברתי על עצמי...
קצין העיר. כל היום וכל הלילה היו מגיעים
ל תי שובצ
חיילים מהחזית, ואני להם למקומות לינה, לאוכל, למנוחה, וגם ליוויתי את מי שלא הכיר את העיר ואת המקום אליו שובץ. י היית לא יחידה בתפקיד הזה. היו יאת עוד בנות. היו הרבה חי ילים וטיפלנו בכולם.
דאגתי
שרתתי בדרגת סמלת.
107
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker