סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
קוזין לא היתה מודרנית , אבל לא הרגשנו שחסרים לנו דברים. היה בעיירה כל מה שצריך: היה בית ספר
י. היה "פֶלְצֶ'ר", מין רופא שידע הכל,
פולנ שלתי ממ
מרפואת ילדים עד ו , ות מיילד שיניים. שמו היה פטריקייב, וכולם נעזרו בו. היתה משטרה, ו היה דואר, בית מרקחת ומוסדות יהודיים שעסקו במתן בסתר, כשהכסף מעשירי העיירה. אחד העשירים הגדולים היה אדון סקו ז קי. אבל אפילו שהיה עשיר – בבית המרחץ היה צריך להשתמש? כן... ובשירותים שבחצר? גם כן... אבל מה, תה הוא שתה אחרת. אצלנו בקוזין, מי שהיה עני – החזיק קובית סוכר, ומצץ ממנה, להמתיק את התה. מי שמצבו היה יותר טוב – גם כרסם ממ ..הנ . מי ש היה כמעט עשיר היה שם בתה שתי(!) כפיות סוכר. אבל סקוזקי? עליו סיפרו, שהוא ממלא את הכוס בסוכר, ושופך עליו תה... בהשוואה לגויים, היהודים היו הרבה יותר נקיים ושמרו על ההגיינה. ראשית, תמיד נטלו ידיים לפני האוכל. שנית, כשבאו יהודים לעיירה – הדבר הראשון שבנו היה בית מרחץ. לא בית כנסת ולא בית – עלמין בית מרחץ! בתי העיירה היו בנויים כמעט כולם עץ וגגות קש. כשפרצה שריפה אצל הגויים – היו הנפגעים יוצאים למחרת לקבץ נדבות. אצל היהודים לא היה דבר כזה. הקהילה כולה התגייסה, ואספה כסף כדי לארגן בית לנשרפים. תאופ עד ר
הגיע
היה ליהודים בנק בקוזין. מעין בנק. זו היתה למעשה קופת גמילות חסדים שתרמו לה עשירי הקהילה. את
22
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker