סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
היינו בהלם, שפופים, חולים מרוב צער. נשארנו יחד
נחום, אשתו הינדה וחיה'לה
יצחק, יאח, אני
יאח א, אב
בתם . את דבורה'לה בת השנה וחצי הב הם יאו אל גויה שהכירו. הרדימו אותה, הכניסו אותה לשק ו כך נשאו אותה אל הגויה , בכפר רחוק. אף אחד חוץ
לא ידע היכן היא.
םמה
נחום והינדה לא דיברו , לא הסבירו. חשבו ש שפחות אנשים ידעו – פחות יוכלו לפלוט משהו, אפילו בשגגה . משפחת הגויה היתה משפחה צעירה, ללא ילדים משלה. נחום והינדה שילמו לה בכסף או בשווה כסף , נפרדו מ ילדתם וחזרו . לגטו
ככל
הצפיפות בגטו היתה איומה , גם אם רק מחצית מאנשי קוזין נותרו בחיים .
ו נ לקח קצת בגדים, קצת לחם, זה הכל. בתוך הצפיפות היה מחסור במים. גופות של זקנים שמתו לא הגיעו לקבורה ראויה . זה היה נורא . פתאום, משום מקום, הופיעה החתולה , מיצי. שלי היא ניגשה ישר אלי. היא הביטה , בי כאילו אמרה לי, " בואי הביתה , מה את עושה במקום הזה ?" . יום שלם היא נשארה איתנו, וא ז היא כנראה הבינה שאין לה מה לחפש במקום הנורא הזה - הלכה ולא חזרה. גם השיעמום. רוב הזמן לא היה מה לעשות. ה"בנדרוביצ ' ים" (משתפי הפעולה) האוקראינים שמרו עלי נו ואפילו חיפשו ל נו , עיסוקים אבל מצאו עבודה רק למעטים. נו אית הרעב בגטו
מ חוץ
היה
39
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker