סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
ב לעבוד תחנת המשטרה.
יום יום
אני
המשכתי לצאת
כמצופה ממנ י , אבל בפנים, היה עצב נורא
תי תפקד
ו געגועים שגרמו לכאב פיזי .
בלילות נסגר הגטו בגדר ת יל. לעיתים הגדר הזאת היתה מורמת כדי לאפשר למצרכי מזון לחדור פנימה. לילה אחד הופיע אחד האיכרים סמוך לגדר. אחי נדברו איתו מראש. יחד הם הרימו הגדר את , ודלעת ג דולה התגלגלה פנימה וסיפקה לנו ארוחה. גם אני השתדל לגנוב אוכל, אבל מה כבר יכ ולתי לגנוב? איזה צנון, או חתיכת לחם ? לא יותר. .. רק מה שאפשר י להכנ ס לכיסים, זאת דרך ה היתה היחידה להכניס משהו לגטו. של שנת 1942 ואיתו ראש השנה ויום הכיפ ורים. כמעט ארבעה חודשים לאחר הטבח הראשון. ארבעה חודשים בהם לא עבר אפילו יום אחד מבלי שחשב כו, א על אמ ל הזמן גוש גדול הגיע הסתיו
תי
תי
, הלב
משקולת ענקית על
כמו חץ
חונק ולו , אותי
ורגשות אשם לא נותנים ל י
מנוח.
חג הסוכות הגיע. בגטו הנורא של קוזין קשה היה לחגוג.
בחול המועד, כ אשר לעבודה, ניגש אלי ג'טסקו , כשהוא מ ביט בחשש ימינה ושמאלה . עכשו הוא היה ממלא מקומו של מפקד המשטרה. "לכי מהר ו תזהירי את המשפחה שלך ותסתלקו מכאן כולכם,'' הוא לחש ל . י "לאן? '' . שאלתי " לכפרים!'' הוא ענה.
הגעתי
40
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker