סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים

חמישה או ששה גברתנים עם רובים. אלה היו

יתי רא

שומרי הכפר.

קפאתי. הייתי משותקת מאימה.

"מי את?'' שאל אחד באוקראינית, "אתה לא רואה ?'' אמר לו אחד מחבריו. שתקתי. לא דיברתי . גם לא יכולתי לדבר. התחושה שזה הסוף שלי היתה כמו מכת פטיש על הראש. "מה נעשה איתה?'' שאל הראשון. "היא דוקא נראית לא רע," אמר השני. "נביא אותה לראש הכפר , שהוא ישבור את הראש,'' אמר שלישי, "עדיף שלא נעשה כאן רעש בלילה.' ' האם הרעש שהוא התכוון אליו היה הרעש שמשמיעים הרובים כשכדורים נורים מהם? רבקה ש מספרת, עצמה את עיניה. ולא הרשתה לעצמה לחשוב מחשבות כלשהן .

הם הביאו אותי לביתו של ראש הכפר, התייצבו מול דלת ביתו ו כשהוא יצא אליהם, הלום שינה, הם אמרו

לו:

"מצאנו אחת, קח אותה! '' והסתלקו.

אוסיפ, ראש הכפר היה מכר של משפחתנו . כשהיה מגיע ל קוזין, תמיד התקבל בביתנו בכבוד מלכים.

י עכש ו, כש עמד מול רבקה , הקטנה של זלוטניק ה

ים,

הוא נבהל. הוא היה בטוח שלא נשאר זכר למשפחה.

54