סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
לאכול. בינתיים
לאסם, ונתן ל י
י תו הכניס א
אוסיפ
יהרוג
לא שהוא
עלה והאיר היום ואני כ בר הבנתי
.י אות
במשך שבועות אחדים נשארתי באסם . אשת ראש הכפר הביאה לי אוכל והביאה לי גם צמר לסרוג לה צעיף. כשהיא עמדה לידי סרגתי מהר - מהר, אבל כשהייתי לבדי עשיתי את זה לאט - לאט, ולפעמים
פרמתי כמה שורות.
אפילו
קבוצות הבנדרוביצים מכפרי האוקראינים המשיכו להתקיים במחתרת מפחד הגרמנים, אבל הן נעשו נועזות יותר ויותר. ככול שהתקדמה המלחמה התהפכו היוצרות, ו החשש של הגרמנים מהם גבר. ה גרמנים מיעטו לה כנסי לכפרים, ומי ששלט בהם בפועל היו הבנדרוביצים , שנסעו עם נשק מכפר לכפר, השתוללו , בזזו אוכל ופגעו ביהודים שהסתתרו. גם אם היו ביניהם כאלה שהבינו מה עושים הגרמנים – רובם היו אנטישמים גרועים שבגרועים. כזאת גם אל ביתו של אוסיפ. היה ברור שהם ייכנסו גם לאסם. ליד הבית אוסיפ גידל פשתן לחוטים, והגידול היה מאוד ג בוה וצפוף. בלילה הוא בא אלי , ודחף י אות לתוך שדה הפשתן. כשכלבו התחיל לנבוח לעברי , הוא קשר אותו. וכשהבנדרוביצ ' ים שאלו, ל מה הוא קושר את הכלב, הוא ענה: "בגללכם, כדי שלא יתנפל עליכם ". יום אחד הגיעה
כנופיה
לפנות בוקר הסתלקו הבנדרוביצ ' ים, אבל ידעתי ילו שא אותי, היו הורגים אותי מיד , ויחד גם תיא
מצאו
.סיפ
את כל משפחתו של או
55
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker