סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
פרק אחד -
עשר:
אסור לעצור"
"כשבחוץ שורר
– כפור
בלב כבד רבקה חזרה ללכת. הלכה והלכה ולא עצרה. מילדות היא ידעה, אפילו בבית הספר לימדו: "כשבחוץ שורר כפור, אסור לעצור".
הלכתי והלכתי, מ בלי לשים לב לדרך , פני מופנות לאדמה הקפואה, ואני רואה רק את הצעד הבא. כשהרמתי את מבטי ראיתי שאני עומדת מול הדלת של משפחת קוביוק . ש למרות כבר פעמיים הם אמרו לי לעזוב , לא היה לי מקום אחר, ו באמצע הלילה ההוא דפקתי על הדלת . והם – פתחו בפני את ביתם, והחזירו אותי לבור שבו התחבאתי רק לפני שנתיים עם אבא, חיה'לה, נחום והינדה . באמת היו אנשים מיוחדים במינם ", אומ רת גרגורי קוביוק היה איש פתוח יותר מהאנשים בסביבתו. הרי הוא היה קומוניסט. הוא לעג לדת ולעג ללאום. אירינה אשתו עבדה הרבה אצל יהודים ולמדה לחבב אותם. גישת שניהם כלפי היהודים היתה הרבה יותר מתחשבת מגישת סביבתם ", ממשיכה רבקה בהרהוריה. " הם י דעו שכל משפחת זלוטניק הושמדה ו בכל זאת השאירו אותי אצלם. מדי פעם אירינה נתנה ל י לסרוג משהו, את ו מעט האוכל שהיה להם - חלקו איתי ." רבקה במבט לאחור. "
הם "
67
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker