סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים

לעשות דבר.

רבקה ידעה שהיא הובסה ו שאין בכוח ה

אבל הזמן דחק . "למה?" אני שואלת.

כי בדיוק באותם הימים, באפן בלתי צפוי , פתח סטאלין את השערים ואיפשר ליהודים ולפולנים לצאת מערבה, לחזור אל מקומותיהם מלפני המלחמה. י הודים ופולנים ניצלו בהמוניהם את האפשרות הזאת. היה ברור וידוע, שאם אפשר – חייבים לברוח מערבה, שם שולטות "בנות הברית" המערביות (ארה"ב, בריטניה וצרפת). גם חברי הקבוצה בקוזין ניצלו את האפשרות, נסעו לדובנו להכין לעצמם ניירות, ועמדו לעזוב . לא היתה דרך לדעת מתי יחליט סטאלין לסגור את השערים

מחדש.

החלטתי החלטה נחושה , שבלי דבורה 'לה לא אעזוב, ואם לא אוכל לקחת אותה אתי, אשאר לידה, ואבקר יום יום. את זה, ייאמר לזכות הגויה, היא לא

אותה

מנעה ממני.

תי חזר לקומונה בבית של שורק'ה . כולם כבר הכירו את ה סיפור, והוא התפש ט גם בכל הסביבה ו הגיע גם לאוזניהם של זוג פרטיזנים יהודים, ש התיישבו בעיר וורבה אחרי שהסתיימה המלחמה ו היו מקורבים אל צמרת ה - n.k.v.d. . הפרטיזן , שמו היה ישק'ה, שלח " : לי מסר תשאירו את זה לנו " . ישק'ה הביא את הסיפור אל מפקדי ה - n.k.v.d. שהכיר. הסיפור נגע בליב ם של אנשי ה - n.k.v.d. הקשוחים, והם הבטיחו לעזור. -ה n.k.v.d. היו עורכים "אובלאוות" ( ) פשיטות על הכפרים, לחפש מתנגדי משטר . התוכנית היתה ,

לקוזין,

82