סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
: עשר -השש פרק
ב דרך אל האור
בבתים נטושים של גרמנים.
בביטום התמקמ מי שהגיע – נו לפני
נו
זכה לבתים היותר שלמים. לנו
כבר היה חורף,
. חלונות
היה בית בלי זכוכיות ב
ו בחורף שם קר מאוד.
מאז שקיבלתי את דבורה'לה, דיברתי איתה אוקראינית והמשכתי לקרוא לה מארושיה. לא רציתי שהיא תרגיש קר ע גדול מדי. היא אהבה אותי ונתנה בי אמון מפגישתנו הראשונה, ואני ידעתי שאצטרך למצוא את הרגע הנכון לעשות את המעבר ממארושיה לדבורה'לה, ומאוקראינית ליידיש. ואולי כבר ישר לעברית? החיים בביטום היו מוזרים: מצד אחד שגרה שהתארגנה, ומצד שני – זה היה מחנה מעבר! התפת ח שם "שוק שחור" על כל דבר. פעם קניתי לדבורה'לה זוג נעליים שחורות ומבריקות, בשוק השחור, ולא היתה מאושרת ממנה. נסעתי איתה פעם ברכבת. ישבו שם גרמנים זקנים שהביטו בנו והנידו ראשם בצער: "מה שהמלח מה הזאת עושה! כל כך צעירה וכבר יש לה ילדה!"... בביטום הצטרפה לקב וצה מנוחה, קרובת משפחה של דב ורה מצד אמה. בתחילת המלחמה היא ברחה ל רוסיה ונ יצלה, ונשארה לבדה מכל משפחתה . היו הרבה יהודים ברוסיה שרצו לחזור לקרמניץ שבאוקראינה . כדי שיקבלו את האישור
87
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker