סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים
נכנסנו לאיטליה דרך הגבול עם אוסטריה. שם, על הגבול , נ קיבל ו אוכל ו
והצטרפו אלינו
בגדים
משאיות המ כוסות
ש שליחים הגיעו מהארץ . נשארנו ב
לדבר
בברזנטים. נאסר עלינו לצאת. נאסר עלי נו עברית או יידיש. הבחורים – התפללו בלחש. הבחורות –
שתקו.
ולבסוף הג ונע למקום כלשהו באיטליה . פרקו א ותנו מהמשאיות בבית כנסת עזוב , והתברר שאנחנו
במילנו.
להתארגן בהנחיית השליחים מהארץ
התחלנו
י לשהי ה ממושכת במקום.
השליחים האלה, מהארץ, ידעו רק עברית, והיה צורך במתורגמן . "מי מבין כולכם מבין עברית?", הם שאלו. ואני קפצתי וקראתי, "אני!" זכרתי את ה לימודים עם המורה יואל לנצ'נר, ואיך ביקש מ איתנו לדבר עברית בינינו לבין עצמנו , ולא רק בשעור. והנה הגיע הרגע, שהשיעורים ה מב לו א יאים לי תועלת, וגם את יםעלמ קרנ י בפני כל הסובבים . העולים באו מכל מיני ארצות, אבל יידיש ידעו כולם. השליח, מנהל הקבוצה, דיבר עברית ואני . תי תרגמ את דבריו
ליידיש.
חודשים אחדים.
נשאר ונ
במילנו
להיות במילנו ולא לשמוע אופרה?
" שאמר: רבקה, אם לא תלכי
היה שם בחור אחד ,
– עכשיו לעולם לא תהיי שם " . לא היה לי כסף, אבל הלכתי. גם אופרה לא היתה, אלא קונצרט בבית
94
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker