קשר עין גליון 265 - ירחון ארגון המורים ינואר 2017

סימונה קרונפלד

לשעבר סגנית מנהל במשואה - המכון ללימודי השואה

"ארגון המורים שלך" – יותר מסיסמה

משמעותו של איגוד מקצועי מנקודת מבט פרטית

מובן מאליו היה לצפות שמשרד החינוך יתגייס למלחמה בתופעה, הפוגעת פגיעה חמורה באקלים הבית-ספרי, בשגרת היומיום ובציבור המורים והתלמידים. אלא שמשרד החינוך, לכאורה, בעת שנדרשת מעורבותו כמעסיק על בסיס ענייני, מסתיר ומטייח, ממצה את הדין עם הקורבן /קורבנות ולא עם התוקפן/תוקפנים, וחותר ל'שקט תעשייתי', שהוא, לצערי, חזות הכול. בשנים האחרונות עמדתי מול מערכת משומנת היטב שניסתה לדכא אותי בכל האמצעים שעמדו לרשותה. המתואר לעיל היה מציאות היומיום שלי. לא פשוט להיחשף ולשתף את ציבור המורים בסיפורי האישי, שעדיין כואב ומדמם. ואולם החלטתי שציבור המורים, עמיתיי, חייבים לדעת שברגע האמת, כשהממונים עליי היו האויבים שלי, פעל הארגון המקצועי באופן מושלם. אני חברה בארגון המורים למעלה משלושים שנה ומכירה את פעילות הארגון בצמתים שונים ובמשברים לא פשוטים. לא היה לי ספק כי הארגון יעמוד לצדי ויעמיד לרשותי את מרב האמצעים כדי לעמוד מול מי שקם עליי. בהכרת תודה אציין שאכן זכיתי לתמיכה כוללת בכל התחומים: פרופסיונלי, משפטי ורגשי. מעטפת כוללת שנתנה לי תחושה ברורה שאני לא לבד בהתמודדות מול מערכות שלטוניות חזקות. לא מובן מאליו שהאדם העומד בראש הארגון יטפל באופן

אני מבקשת להפנות זרקור אל תופעה קיימת במערכת החינוך, וייתכן שבהיקף רחב למדיי. כוונתי להתנהגות כוחנית ופוגענית של מנהל (או מנהלת) מוסד חינוכי כלפי ציבור המורים שעליהם הוא ממונה, ובהם בעלי תפקידים ומקורבים לכאורה. מהי התנהגות כוחנית ופוגענית במקום העבודה? פנים רבות לה. בניגוד לאלימות פיזית בוטה, היא תופיע לעתים במסווה ובהדרגה. התנהגות כוחנית ופוגענית, המוגדרת, לעתים, בספרות המקצועית: התעללות במקום העבודה, התעמרות תעסוקתית או בריונות תעסוקתית, מתארת, למעשה, תופעה מתמשכת שבה מורה/עובד נתון למסכת פעולות מתמשכת על ידי מנהל או מישהו מטעמו, הגורמת לו לחוש מאוים, מושפל, חסר ערך, מופלה לרעה, מבוזה, נתון לביקורת מתמדת או במעקב מתמיד, נחסם על ידי מניעת מידע, והיעדים המוצבים לו משתנים ללא סיבה או שהם בלתי אפשריים להשגה. התנהגות פוגענית במקום העבודה, ברוב המקרים, מנווטת ומוזנת על ידי העומד בראש המוסד החינוכי - מנהל/מנהלת בית הספר. ודאי חלק מכם אומרים לעצמם ברגע זה: ככה זה בדיוק אצלנו בבית הספר. למרות שמדובר, כנראה, בתופעה רחבה למדיי במערכת החינוך, הרי עד רגע כתיבת שורות אלה לא נעשתה כל עבודה משמעותית במשרד החינוך לבדיקת היקף התופעה ולמציאת דרכי ההתמודדות עמה. להפך, במשרד החינוך מצהירים כי התמיכה במנהל/ת היא אוטומטית. אין חתירה לחקר האמת, והמדיניות היא סילוק הגורם או הגורמים ה'מפריעים' ומתן

אישי בקבוצה לא גדולה של מורים, כמו זו שלנו, יזהה את המצוקה הגדולה במוסד החינוכי, ויחתור לפתרון הלכה למעשה. חובה נעימה היא להודות מקרב לב לרן ארז ולארגון המורים על הייצוג המסור והנאמן שהעניקו לי ולמורים נוספים בשלוש השנים האחרונות. תבואו על הברכה.

גיבוי מלא למנהל/ת בית הספר – כך בדיוק נאמר לי מפי בכירי המערכת: "אנחנו יודעים הכול אבל מה לעשות?"

28