קשר עין גליון 265 - ירחון ארגון המורים ינואר 2017

אני, כאדם, כאישה, כאם, יודעת שמי שמפחד לא מנצח. לא בקרב על הדעת ולא בשום קרב אחר. הילדים שלי, כמו התלמידים שלי, מצפים ממני להנהיג ולהוביל ולכוון אותם לשאול. ולא רק ממני מצפים. אלא מעוד רבים וטובים שהמערכת עדיין לא הצליחה להפחיד. זאת למרות שמדי יום שומעים על מורים שחשופים ללחץ קשה שבו ֵ ולא פעם אף לרמיזות קשות שעדיף שי בשקט. "לא לעשות גלים". ומי שלא יתיישר, שלא יתפלא אם תהיינה לכך תוצאות. והכול כה מנומס. זו רק עצה ידידותית. לא הוראה. לא איום. חבריי המורים והמנהלים, אל תוותרו על המנדט שקיבלתם. קיימו את חובתכם לחשוף את תלמידי ישראל לכל מגוון הדעות, המגדרים ותפיסות העולם בחברה הישראלית. דעו לבחור. כי ֵ האמינו בתלמידים שלכם שהם י האפשרות האחרת היא להשאיר את ההנהגה החינוכית לפייסבוק ולטוקבקים. ספק אם תצמח לנו, כחברה, אפילו חצי טובה מאפשרות 20%- כזאת. התלמידים בישראל הם רק כ מהעתיד 100% מאוכלוסיית ישראל, אבל הם של כולנו. והעיקר, "לא לפחד כלל".

שאנחנו המורים לא חושבים שהם מטומטמים. אנחנו יודעים שיש להם דעה. שהם מגבשים אותה לאחר שהם מקשיבים. ועם כל הכבוד לי ולחבריי המורים, אין היום נערה או נער במדינת ישראל (וטוב שכך!) שמה שהוא שומע מפי מוריו או מנהליו הוא קדוש מבחינתו... ואני בטיפשותי אפילו שמחה על כך. שהם שואלים. מתווכחים. שואלים שאלות קשות ומאתגרים תם את התשובות. ִ אותי לחפש א אז מה באמת התכוונו בניסוח המעומעם לומר לי? אולי שעכשיו הצו המוסרי, האתי, הוא "נעשה ונשמע"? אולי שעכשיו זה לא הזמן לשאול שאלות. להטיל ספק. לא לשמוע דוברים של ארגונים, בטח לא כאלו שאינם בקונצנזוס. כדי שלא אני ולא תלמידיי נוכל להחליט האם אנחנו מסכימים עם דעתם או לא. או שעדיף שרק נעשה. בעיקר לא נשמע. נמשיך, בצייתנות, למלא טבלאות, דוחות, לבדוק מבחנים, ולא נבלבל את המוח על אקטואליה, דיונים על זכויות אדם, על מוסר, כי על כל אלה אין ציון בבגרות. חשיבה ביקורתית . מורה טוב נותן 100 – 1 לא נמדדת בסולם של השכלה. משלים מה שאין בוויקיפדיה. וכל היתר? שיתכבד הנוער ויקרא בפייסבוק.

חשבתי שכדי להיות ביקורתי צריך לשמוע דעות שונות, שהתלמידים שלי, שעוד רגע מתגייסים לצבא וצריכים לקבל אחריות לחיים של פקודים שלהם, לחייהם שלהם, חייבים לדעת דבר או שניים על דעות אחרות מאלה שלהם

27