קשר עין גליון 277 - ירחון ארגון המורים - מרץ 2018

גם שטיינר, בהתייחסותו אל האדם הקונה את דעת הרוח, טוען כי "כל עוד לא נחשוף בנו את ההרגשה המושרשת עמוק בנפשנו, כי קיים משהו גבוה מעלינו, לא נוכל למצוא בנו את הכוח להתעלות ולהתפתח לרמה גבוהה יותר..." עם זאת "לא נוכל לטפס אל מרומי הרוח בלי לעבור קודם דרך דלתות הענווה", כי ידע אמיתי נוכל לרכוש רק לאחר שרכשנו את הזכות להעריכו. ואם בתיקון עולם עסקינן, הרי מרגע שאדם מאפשר לעצמו עבודה פנימית המתעכבת על כל הנאה חושית שהוא חווה, הוא פותח את ה"אני" שלו לפני העולם ומאפשר לעולם החיצון להגיע אליו. החוויה האישית היא בבחינת שליח מהעולם, אמצעי, המלמד את האדם דבר מה על העולם כדי "כל שהאדם יחזור לשרת את העולם. ועל כך אומר שטיינר, לימוד, כל קניית ידע, לשם העשרת ידיעותיך בלבד, לשם אגירת אוצרות ידע בתוכך, מטה אותך מן הדרך. מנגד, הלימוד וקניית ידע לשם קידום התבגרותך לקראת התעלות האדם וקידום העולם מקדם אותך . צעד אחד קדימה" 6- אסיים בסייפה דבריו של הפילוסוף הרומאי מן המאה ה לפנה"ס, סנקה, על "חוכמה עד תום ותיקון עצמי": "...מתוך דרישת החוכמה עד תום – יבוא לידי השלמת כוונותיו; מתוך השלמת הכוונות – יבוא לידי הכשרת ליבו;

לשיטתו של בובר, מסוגלות זו מייצגת תפיסה של 'אדם שלם שאינו מושלם', והיא תוכל להתקיים במידה שיש במורה תכונת ה'ענווה', המוּדעוּת להיותו רק הוויה משפיעה בודדת בכל המציאות, ו'בינת עצמו', ההרגשה שהוא ההוויה היחידה שרוצה להשפיע על ה'אדם השלם' (הפוטנציאלי), הבנת תפקידו הייחודי בחינוך האדם, ומכאן גם צומחת תחושת האחריות כלפי העולם. בעיניי, הדיאלקטיקה הפנימית בין היות המורה מודע למגבלות כוחו לבין הבנת האחריות המוטלת עליו - זוהי העבודה הרוחנית בחינוך. משל, "הבא לתקן יתחיל בו בעצמו" – זהו האדם המחנך שנמצא על דרך ועושה בעצמו תהליך של התפתחות ותיקון. פילוסופיות המזרח קוראות אף הן לאדם להלך בענווה. מסורת ה"קרייה יוגה" מכוונת את האדם להכיר במגבלותיו, להתמסר למה שהעולם מביא לו, מקיים אותו ונותן משמעות לחייו, להבין שיש משהו גבוה מאיתנו, שהאגו אינו חזות הכול ויש לנו אפשרות להשתחרר מתחושת החשיבות העצמית והמרכזיות. גם בדרך הבודהיזם מהדהדים היחסים שבין ה'ריקות' – הבנת זמניות ואפסיות האדם בתוך מציאות אינסופית - לבין ה'חמלה', הרצון להפחית את סבלם של האחרים. שתי סגולות שניתן לפתח באמצעות פרקטיקות מדיטטיביות המסייעות לתיקון הפנימי של האדם כתנאי כמעט הכרחי לתיקון העולם. אחזור לתיאור התחושה שפתחתי בה מאמר זה, והפעם להתפעמות שאליה אנו המורים כמהים. היא מחזירה אותנו אל שטיינר, שרעיונותיו משיקים כה יפה הן לתורות המזרח הן למייצג המערב מרטין בובר. זוהי אותה התפעמות הנובעת מיראת הכבוד הפנימית כלפי האמת, כלפי הכרת מהותם העילאית של הדברים, כלפי התעלות האדם וקידום העולם.

מתוך הכשרת הלב – יבוא לידי תיקון עצמו; מתוך תיקון עצמו – יבוא לידי הסדרת ביתו;

מתוך הסדרת הבית – יבוא לידי כינון סדר במדינתו; ומתוך כינון סדר במדינה – ישרור שלום בכל העולם". נמסטה

39