קשר עין גליון 284 - ירחון ארגון המורים - דצמבר 2018

עוז דרורי

מורה למדעי המחשב, מקיף תיכון ע"ש יצחק רגר בבאר שבע

הקפה, הכורסה

וארון הספרים זיכרונות מהיום הראשון במערכת החינוך

אני נזכר ביומי הראשון במערכת החינוך. לאחר צבירת ותק של יום אחד פסעתי אל מבואת חדר המורים כדי להתקין לעצמי כוס קפה ראויה. למרות שכבר עברו שנים מספר, נדמה לי כי כל חיי לא אשכח את אותו הקפה. בזווית העין הבחנתי בתנועה. בפינה קרובה קמו מישיבתן שתי מורות והמשיכו לדבר ולהתווכח, אך הפעם בעמידה. מילים כמו הטרוגני, פדגוגי והערכה חלופית לא דיברו אל ליבי באותם רגעים. כל רצוני עלי אדמות הסתכם באותה הכורסה הזוגית אשר ישבו המורות עליה. צבעה של הכורסה היה בגוון ורוד, וכתם בולט בגוון סגול-חציל עיטר את צידה הימני, אך לי נדמה היה כי רואה אני את כס המלכות של דוד המלך עצמו. מיהרתי להתקדם לכיוון הכורסה, תוך שאני מפלס את דרכי בין שתי המורות, אך לדאבוני נתקלתי בשולחן חום בצורת מעוין, אשר זוויותיו החדות יכלו לשמש מופת ודוגמה בשיעורי הגאומטרייה. בהיתקלות זו נשפך מעט מן הקפה על השולחן, ואני עצרתי את דהרותיי במבוכה וחיפשתי בצידי הדרך אמצעי ניקוי יעיל למצב הביש אליו נקלעתי. לאחר סריקה זריזה הבחנתי בגליל נייר מאובק שנשכח על ארון ספרים סמוך, ובעזרתו מיהרתי לנקות ולהספיג את כתמי הקפה מהשולחן. ממרחק כה קרוב נשמעה שיחתן של שתי המורות אישית מדי: שמות, תלמידים,

כיתות. כל כך מפורטת ואישית הייתה שיחתן עד שחשתי אשם בהאזנת סתר גלויה. "ממש לא!!!" נשמעה לפתע צעקה ולאחריה דפיקה חזקה על שולחן מרוחק. זה היה במסגרת מפגש ויכוחים קולני שהתנהל במרכז חדר המורים וכל צוות המתמטיקה נכחו בו. כדי לאפשר ישיבה מרוכזת, חוברו יחדיו כמה שולחנות. "לא יעלה על הדעת שנשאיר את התלמיד יחידות! היכן האחריות שלנו?!" 5 ברמת אמר רכז המתמטיקה בזעם. רק לשבריר שנייה הפניתי את ראשי אל המהומה וכבר נתפסה הכורסה. זו הייתה מורה נוספת שחמקה מעיניי בזריזות והתיישבה בצידה הימני. הבטתי בה לרגע תוך כדי שאני מתקרב לעברה. על אף עייפותה המורגשת של המורה, ברגע שבירכתי אותה לשלום, היא הפכה לחיננית וחיונית כבמטה של קסם. שמחתי שבכורסה זו שני מושבים, אך בעת שהתחלתי לפסוע בנחישות לעבר צידה השמאלי של הכורסה, הניחה

32