קשר עין גליון 284 - ירחון ארגון המורים - דצמבר 2018

רכזת השכבה, אשר זכורה לי כאישה בעלת צלילות דעת מופלאה ועיניים בורקות וחכמות. "לא כאן," מדריכה הרכזת את אותו המורה, "לא כאן". ידה נוגעת בכתפו של אחד הנערים, ובאורח פלא הוא נרגע מעצבנותו ורגלו פוסקת מלחבוט בארון הספרים הסמוך אלינו. המורה לספרות אכן החלה לבדוק את אותם המבחנים, ונראה כאילו היא בנתה קיר בלתי נראה בינה לבין שאר העולם. כנראה כך זה כאשר עליך לבדוק עשרות מבחנים בזמן ובפרטיות מעטים ודלים, ועל סמך אלו לחרוץ גורלות. "אולי נלך אל אחת הכיתות הסמוכות," סיכמה הרכזת את הנושא, והתקדמה לכיוון היציאה מחדר המורים, תוך שהיא בודקת שהמורה ושני התלמידים הולכים אחריה. אחד התלמידים פסע לכיוון היציאה כשהוא מרותק אל מסך הסלולרי, ובלי משים פגע קלות בכתפי. המהלומה גרמה לי לעמוד לשבריר שנייה על רגלי הימנית ורק בדרך נס לא נשפכה כל כוס הקפה אל תוך תיק המבחנים של המורה לספרות. חזרתי אל המטבחון והשארתי את כוס הקפה מוטלת בכיור. גורלה נחרץ ואולי מוטב לשנינו כך. לפתע השתתקו כולם ברגע אחד. כל העיניים נישאו אל פתח הכניסה לחדר המורים והתלחשויות נשמעו ברקע. נראה שכולם מהסים איש את רעהו בתנועות פנים וידיים מוזרות להמתין בדיבורם שמא יתפלחו אל האוויר הברות ותנועות שאינן בכשרות בד"ץ חרדית. לתדהמתי, נשמע קול רם קורא דווקא אליי. זו הייתה מנהלת בית הספר. כניסתה של המנהלת אל חדר המורים נראתה כמשולה להגעתו של נשיא ארצות הברית אל כיכר השוק. הלכתי אחריה, כבקשתה, ונכנסתי אל משרדה. היא שאלה אותי איך היה יומי הראשון. "איך היית מתאר את בית הספר? מה ההרגשה הכללית שלך?" ידעתי כי פנייתה של מנהלת בית הספר אליי בתוך אותה ההמולה אינה דבר שגרתי, ועל כך הייתה נתונה לה הערכתי. לדאבוני, לא הכרתי את תחום החינוך, ובכנות, לא ידעתי מה לומר, אך הכרתי תחומים טכנולוגיים בהם עבדתי בעבר ומהם יכולתי לשאול אנלוגיות.

מורה זו באותו הצד תיק אימתני עמוס בדפים, ואלה החלו זולגים מתוכו לכיוון הרצפה. פשפשתי בזיכרוני ולא הצלחתי להעלות על הדעת מצב בו ראיתי אישה כה קטנה מניפה תיק עצום שכזה באוויר כמטלה שבשגרה. בחנתי את התיק. "מבחן בספרות", כך העידו כותרות הדפים על עצמן. כאשר ראתה אותי אוחז בכוס הקפה, היא החלה לאסוף את המבחנים אל התיק כדי לפנות לי את הצד השמאלי, אך אני סימנתי לה להשאיר את התיק במקומו. הבנתי כי על המורה לספרות לעבוד כעת ולשקוד על בדק המבחנים ואילו אני רק חיפשתי פינה למנוחה. עוד לא התענגתי על ניחוח הקפה ומייד הגיע מורה אחר מלווה בשני תלמידים. המורה הסביר לכולנו כי מדובר בשיחה אישית ועליו לבצע בירור כאן ועכשיו. באותו הרגע הרהרתי לעצמי כי שיחה אישית אולי עדיף לקיים ברחוב הסואן אשר שוכן למרגלות בית הספר, במקום בחדר המורים חסר הפרטיות. עוד לא הספקתי לחשוב על תגובה ראויה והינה הצטרפה לאותו הבירור גם

השינוי המינורי שהתרחש בתנאי השטח ובסביבות העבודה מאז אותו יום ראשון שלי במערכת החינוך אינו עולה בקנה אחד עם מה שנדרש מהמורים או עם המקובל בכל סביבת עבודה ראויה אחרת בשנות האלפיים.

33