קשר עין גליון 284 - ירחון ארגון המורים - דצמבר 2018

"את יודעת מה זאת חברת סטארט אפ?" שאלתי בשקט, והמשכתי, בלי לחכות לתשובה: "נראה לי שבית הספר עונה לתיאור המדויק של חברת סטארט אפ". "למה אתה מתכוון?" שאלה אותי המנהלת, והציצה בשעונה. "בדרך כלל, סטארט אפ זוהי חברה עם רעיון מסוים, אשר נמצא בשלבי פיתוח התחלתיים, אף אחד לא יכול לומר בוודאות אם הוא טוב דיו להפוך למבוסס, אך זוהי מטרתו הסופית. בית הספר מזכיר מאוד סטארט אפ: אין פרטיות, כולנו עובדים באותו חלל ללא הפרדה, אין עיצוב אשר מייחד את המקום, אין חלב לקפה, אין מקום לחפצים, אין תהליך קליטה והדרכה ברור לעובדים חדשים, והחשוב מכול, סטארט אפ פועל לתקופה קצרה יחסית, ברוב המקרים, כדי לבצע 'אקזיט' ולממש עסקת מכירה אטרקטיבית - ולמרות שבית הספר מזכיר סטארט אפ, לדעתי כולם כבר ויתרו על החלק הזה של ה'אקזיט'. אין כל רע בשניים-שלושה חדרי ישיבות עם קירות שקופים למחצה," המשכתי לפי קו מחשבתי, "כמו בכל חברה ראויה, כך שיהיה אפשר לקבוע ישיבות דרך תוכנת מחשב פשוטה מכל מקום בבית הספר, וברור שזקוקים לכמה חדרים קטנים לשיחות אישיות. "נוסףלכך," הצעתי לסיוםדבריי, "ישלאפשר למורים לכתוב שיעורים במקומות פחות שגרתיים מאשר במחשבי חדר המורים, כמו פינה בחוץ או בחדר בעל עיצוב מיוחד או בחלל עשיר באביזרי הדגמה, ובכך ליצור השראה באופן חווייתי. מורים אף יוכלו לכתוב שיעורים ביחד ולשתף אותם". המנהלת הביטה בי במבט קודר ורציני, אך כעבור שנייה אחת התפוצצה מצחוק וקמה משולחנה, תוך כדי שהיא מלווה אותי החוצה. "את כל זה הבנת ביום אחד?" שאגה לעברי, והמשיכה לחייך.

בפרספקטיבה של זמן למרות שכבר עברו שנים מספר ואני מלמד כיום בבית ספר אחר, שהוא מצוין וניתן להרגיש בו שייכות, לעולם לא אשכח את אותו הקפה, את אותה הכורסה ואת אותה הרגשה ראשונית של כניסה למערכת. נראה שמערכת החינוך נכנסה אל הכיתה באיחור אלגנטי של עשר שנים, ואני מתייסר ומודה שלא ציפיתי לראות באותו היום את בית הספר כפי שזכרתי אותו כנער. השינוי המינורי שהתרחש בתנאי השטח ובסביבות העבודה מאז אותו יום ראשון שלי במערכת החינוך אינו עולה בקנה אחד עם מה שנדרש מהמורים או עם המקובל בכל סביבת עבודה ראויה אחרת בשנות האלפיים. סביבות עבודה מייצגות מוטיב דינמי, מתחדש ואף מודולרי - בעוד במערכתהחינוך כיתות לימוד נהפכו לחדרי ישיבות, מסדרונות נהפכו לחדרי פגישות, והחצר נהפכה לחדר בירור והערכת מצב. קשה לדמיין עבודה הנעשית בסביבה כה מונוטונית כמו עבודת ההוראה, ובמצב הנתון הזה - ולא משנה לאיזו רפורמה תשתייך - השיעורים הטובים ביותר שלך יוכלו להיכתב אך ורק בבית, בדרך כלל בשעה מאוחרת, אך לפחות עם כוס קפוצ'ינו ביד ממכונת הקפה ובפרטיות מלאה. כנראה קיים קושי להימצא בסביבת עבודה בה אין תחושה קבועה של "בית". מה גם שמשמעות הביטוי "בית ספר" התרחקה מאוד, עם השנים, מהמשמעות של "בית". נראה כי גבולות מסוימים השתנו והתרופפו לחלוטין בבית הממשי בעידן המסכים, וכי "בית ספר" נתפס, בעיני רבים, כערך אנכרוניסטי בוויקיפדיה ולא יותר.

ייתכנו גם יתרונות רבים במערכת כפי שהיא כיום, אך נאמר לי כי רק יחידי סגולה יכולים לראותם, ולא כולנו מיוחדים, מה לעשות. אני מרגיש כי הבחירה שלי להיות מורה תישאר במקום מסוים חסרת הגדרה, משום שמערכת החינוך כפי שהיא היום אינה משרתת את האינטרסים של המורים, אלא מאלצת אותנו לבחור בין חוסר פרטיות לבין ויתור על השיתוף הדינמי בין המורים, ובכל אחת מהדרכים הללו אנו נאלצים לוותר על חלק מהאידאולוגיה שלנו. עקב כך נאלצים המורים לוותר על אוטונומיה, עצמאות ומעוף, כאשר אלו בדיוק הפרמטרים אשר נדרשים מהם בתוכניות החדשות של משרד החינוך, כדוגמת "הלמידה המשמעותית", ובדיוק כאן בא לידי ביטוי "פרדוקס כוס הקפה": להמשיך כמו כולם ללא פרטיות - או לוותר, להשתתף פחות, לעבוד יותר מהבית ולהניח את הכוס בכיור.

34