קשר עין גליון 284 - ירחון ארגון המורים - דצמבר 2018

רונית לוי

מורה לאנגלית וסוציולוגיה, בית הספר החקלאי עיינות

המציאות והפנטזיות ממקור ראשון: סביבת העבודה האישית שלי

רבות דובר על חשיבותה של סביבת עבודה אישית למורה. גםאני בין המורים המייחלים לפינת עבודה שקטה, אינטימית, פרטית משלי. כרגע עושה רושם שהמשימה עוד לפנינו. מצוקת החללים הפנויים בבית ספרי רק מתעצמת, עקב גידולו של בית הספר. לעשות מהלימון לימונדה בשלב זה אני חולקת שולחן עבודה ומחשב עם עוד שתי מורות מצוות האנגלית. הפינה נמצאת בחלל ובו מורים נוספים אשר להם עמדות דומות, ללא מחיצות וללא פרטיות - הכול גלוי וחשוף. כל הצוות החינוכי מודע לצורך החיוני במקומות עבודהשקטים ובשדרוג משמעותי לתנאים הקיימים, אך נדמה שכולם השלימו עם המצב מתוך המודעות למצוקה הכלל בית ספרית. אצלנו בבית הספר רק לבעלי תפקידים בכירים יש חדרים משלהם, ויתר המורים נאלצים להסתפק בפינות המשותפות הללו. עם זאת, ועל אף המגבלות, כל אחד מאיתנו מטפח את “חלקת האלוהים” שלו ומצליח לארגן לעצמו פינה יפה ומושכת. אנחנו מוסיפים תמונות, תולים אביזרים, מעניקים טאץ’ אישי ומנסים לייצר מקום שנרגיש שהוא שלנו. לצערי, למרות הניסיון לייצר מרחב נעים, עדיין לא ניתן בחלל שכזה להזמין תלמיד לשיחה אישית או לעשות בו שימוש לעבודה פרטנית כי זה עלול להפריע לסובבים. הפתרון שנמצא לכך הוא כיתה המכונה בפינו ה”תבלין” ומיועדת לעבודה פרטנית עם התלמידים. נוסף לכך, כפיצוי על העדר פינה אישית לכל מורה, הוקצה בתוך חדר המורים חדרון המיועד לשיחות אישיות עם תלמידים, והוא מיועד לכל המורים שאין להם פינה או חדר משלהם.

את היחס האישי ועימו את המוטיבציה ללמידה. אין לי ספק שיש חשיבות עצומה לפינה אישית לכל מורה. פינה אישית יכולה להגביר את תחושת השייכות של המורה למקום, ולאפשר לו לפעול בשקט ומתוך חשיבה צלולה, ללא הפרעות. בדמיוני אני רואה פינה כזאת, שמעניקה לי השראה. אני משקיעה ומטפחת אותה, יוצרת לי את חלקת האלוהים שלי עם חפצים ודברים המזכירים לי את אהבותיי, תחביביי ומשפחתי. פינה כזאת תעודד מפגשים אישיים עם תלמידיי, שכה זקוקים ליחס אישי, ליד מלטפת ולמקום חם בלב. בעיני רוחי אני רואה ‘עלייה לרגל’ של תלמידיי, ובכל הזדמנות אני יוצרת מפגשים הן לעבודה פרטנית מקצועית הן לשיחה אישית המעודדת מוטיבציה ומבררת קשיים. הפינה שלי אמורה לספק לי מרחב לחשיבה יצירתית ולעשייה בלי רעשים והפרעות מסביב. אבל עד שתהיה לי פינה אישית פרטית משלי אמשיך לחלוק את הפינה הנוכחית עם עוד מורה ויחד נשקיע ונטפח את הקיים. אנחנו עושות הכול כדי שגם בתנאים הנוכחיים המקום ייתן השראה לשאיפות ולחלומות שלנו בדרך שתעודד תלמידים לעלות אליו לרגל - עד שיהיה מאבק להתקבל ראשון אליו. אין מנוס מיצירת פינות אישיות שמטרתן כפולה: גם רווחת המורה וגם פיתוח יחס אישי לתלמידים למען הצמחתם והתקדמותם. אני מאמינה בכל ליבי שבתוך שנתיים – שלוש יוכלו עוד ועוד בתי ספר להציג פינות אישיות למורים, פינות שישקפו צרכים ורצונות. אני אופטימית מטבעי, ומאמינה שהשינוי בפתח, רק שיבוא כבר ושלא אתבדה.

זהו פתרון ביניים סביר ומחויב המציאות, אך אסור שהזמני ייהפך לקבוע כי אין להשוות בין חדר זה לפינה פרטית לגמרי למורה. לטובת התלמידים והמורים כאחד חדר אישי הוא לא רק בשביל המורה, יש בו כדי להפרות את העשייה המקצועית ולקדם תלמידים. הדבר נחוץ בייחוד בהוראת המקצוע שלי, שכן לעיתים תלמידים חוששים לדבר את השפה האנגלית ליד אנשים אחרים. אילו הייתה לתלמידים פרטיות, הם היו נפתחים יותר ומרגישים בנוח לדבר אנגלית בשטף בלי להיות תחת עינם הביקורתית של חבריהם. יתרה מכך, הפינה הפרטית מיועדת גם לתחושת השייכות שלי כמורה שהיא חלק מסגל בית הספר. מנהלת בית הספר אומנם נלחמת קשה כדי להשיג לכל מורה את הפרטיות שלו, אך נשאלת השאלה, האם זו אכן מלחמתם של המנהלים? ומדוע כה שגור בפינו המונח “מלחמה”? אין ספק שזו משימה לאומית, להעמיד תנאי עבודה פיזיים בסיסיים לאנשי הוראה. משאלת לב כרגע פינת עבודה אישית לגמרי עבורי היא בגדר פנטזיה. אין לי ספק שבסופו של דבר הפנטזיה תתממש, רק תקוותי היא שהדרך לכך תהיה מהירה וברורה. אילו יכולתי לפנטז על פינה משלי, הייתי רוצה פינה פרטית בחלל עם מחיצות שקופות, שמצד אחד יש בה פרטיות ומצד שני אתה רואה עוד אנשים ולא מנותק מהקולגות כך שאפשר לקיים שיחה בין לבין. פינת עבודה עםשולחנות עגולים ושתי כורסאות ליד כל שולחן, ואפשרות להגיש קפה, פירות ועוגיות, מרחב כללי שתהיה בו אווירה מזמינה שיוצרת פתיחות ומחזקת

56