קשר עין גליון 291 - ירחון ארגון המורים - יולי 2019

קוראים מגיבים

ד"ר משה גרנות

לשעבר מפקח כולל על בתי ספר על יסודיים במחוז תל אביב

יתרונות השינון* "לא לשינון" תגובה למאמר של מנשה בן-מאיר 289 פורסם בגיליון

כמו דוסטוייבסקי או כמו עגנון שלנו. מי שחשיבתו עצמאית ממילא אינו זקוק למורים כדי להיות כזה. אדרבה, מורים, למרות רצונם הטוב וכישרונם הפדגוגי, עלולים אפילו להפריע לבעלי החשיבה העצמאית. אבל המורים יכולים לעשות למען התלמידים דבר גדול: לתת להם מושג מי היו ישעיהו, סוקרטס, אוקלידס וכו', מה היה חידושם, ובמה הועילו לקידום תרבות האדם. המורה מסוגל וחייב, לדעתי, רבּוּת העבר, בלי להתיימר ּ ַ להציג לפני התלמידים פיסות מת ללמד אותם לחשוב. זו משימה שהיא גדולה מדי לא רק על המורה, אלא גם, כידוע, על גאון חשיבה כמו סוקרטס - שבדיעבד לא הצליח בה, ועל "חטאו" זה גזרה עליו אתונה מוות בשתיית רעל. לא רק המורה איננו מסוגל להקנות חשיבה יישומית, גם גדולי המומחים בתחומיהם אינם מסוגלים לעשות כן - כי הכלים לחשיבה מן הסוג הזה הם תמיד כלים מיושנים, כלים של אתמול, שאינם מסוגלים לחזות את המחר. גאוני הביטחון שלנו חשבו על מלחמת העתיד על פי הניסיון של מלחמת העבר, כלומר, התיימרו לחזות את העתיד (מלחמת יום הכיפורים) על פי נתונים של מלחמת העבר (מלחמת ששת הימים). אירועים דומים קורים גם בכלכלה – מומחים גדולים בכלכלה אינם מסוגלים לחזות משברים פיננסיים עתידיים, למרות שכביכול למדו באקדמיה לחשוב. אם נתבונן סביבנו, ניווכח שכמעט אין מקצוע שניתן לשרוד בו בלי שינון: לא יעלה על הדעת שמכונאי יאמר ללקוח שעליו לעיין בחוברת ההדרכה כדי לדעת איך לתקן את המכונית. הוא חייב לזכור ולדעת על בוריים את כל חלקי המנוע, ואת דרכי הטיפול והתיקון. זמרים ונגנים משננים אינספור פעמים את מה שהם עומדים לבצע מול קהל. רופא חייב להכיר את כל אברי הגוף על בוריים ולדעת על כל המחלות ועל דרכי ריפוין. לא יעלה על הדעת שהוא יבקש מהמטופל להמתין מעט עד שיתעדכן באינטרנט. רוקח, לאחר שהוא רואה את מרשם הרופא, מייד ניגש למגירה המתאימה, ומוציא את התרופה המבוקשת. לא יעלה על

אני מבקש להגיב ברשימה זו על דבריו של מנשה בן- , מאי 289 מאיר במאמרו "לא לשינון" ("קשר עין", גיליון ). נכון שהתלמידים, וגם המורים, לא רוו נחת בשיטת 2019 ההוראה הקלסית, בה נדרשו התלמידים ללמוד בעל-פה שירים שלמים, פרקי תנ"ך שלמים, נוסחאות במתמטיקה, חוקים בפיזיקה, תאריכים ושמות אישים בהיסטוריה. אמת ויציב - אבל ביטול השינון בכלל איננו רצוי, ולדעתי, הוא ממש בלתי אפשרי. התאורטיקנים מהאקדמיה המעדיפים "חשיבה במקום שינון" - כשהם עצמם מבקשים לקבל מועמדים ללימודים אקדמיים, הם בוחנים אותם בחינות פסיכומטריות, הבנויות ברובן על ידע שנרכש בזיכרון לאורך שנים בבית הספר ובלימוד העצמי, ורק חלק קטן מהבחינות האלו בנוי על מה שמוגדר "חשיבה". הדוגלים בחשיבה במקום בשינון מתכוונים לחשיבה יישומית, לדוגמה: המורה לימד את התלמיד כיצד לנתח שיר, ובידע הזה ובכלים האלה התלמיד ייגש לשירים אחרים ויוכל לנתח אותם באופן עצמאי – אך מניסיוני כאיש חינוך, אני סבור שמדובר בחלומות באספמיה, שכן רק מעטים, יחידי סגולה, ינסו להתבשם בעולם היפה של אוֹמנות השירה, והרוב יחמיץ אותו לחלוטין. ולא רק זאת, נניח שהמורה מלמד איך לנתח שיר, ומדגים על פי "אל מלא רחמים" של יהודה עמיחי – הרי אין שום סיכוי שהתלמיד יוכל ליישם את אותם הכלים, שקיבל מלמידת השיר של עמיחי, בניתוח שיר של יונה וולך או של דוד אבידן. הרעיון ללמד חשיבה הוא יפה רק בתאוריה, המציאות מורכבת הרבה יותר. מוטב שהתלמיד ילמד עם המורה, מלבד את שירו של עמיחי – גם שיר של יונה וולך ושל דוד אבידן, כשמובהר לו שהיפה בשירה הוא שכל משורר בורא שפה ותבניות פיגורטיביות חדשות, שעל הרוב לא ניתן לחזותן מראש. ועוד דבר: המורה איננו אמור, וגם איננו מסוגל, ללמד את התלמיד להיות בעל חשיבה עצמאית כמו ישעיהו הנביא, כמו סוקרטס, כמו אוקלידס, כמו פיתגורס, כמו שייקספיר,

26