קשר עין גליון 291 - ירחון ארגון המורים - יולי 2019

מחנכת ומורה לאזרחות בתיכון שש שנתי נחשון בשוהם

ספיר פלוטניקוב

עם סיומה של שנת לימודים

מסיימת ומסכמת חתיכת שנה, שנה מאתגרת ומורכבת מאוד. סטאז’, תואר שני, הכשרה מעשית, וגולת הכותרת - חינוך כיתה. כשהציעו לי לחנך, חשבתי שזה יהיה אחלה של ניסיון והשתפשפות במהלך התואר השני בייעוץ חינוכי, ולקראת התפקיד שלי כיועצת. ידעתי שיהיה עמוס אבל הייתי בטוחה שיאללה יש לי את זה ונזרום. וואו - כמה שטעיתי. גיליתי עולם ומלואו והרבה מעבר. עולם שדרושה בו מקצועיות ברמה הכי גבוהה שיש, מיומנות של מורה, פסיכולוג, יועץ זוגי, רס”ר משמעת, מזכירה ומה לא. מולטי טאלנט של ממש. גיליתי (וסליחה על הקלישאה) שהנוער של היום הוא באמת לא הנוער של פעם, ושגם אני בגילי המופלג נראית להם מיושנת ממש. הם דורשים יותר, אנוכיים יותר, תלותיים יותר ומתוחכמים יותר. מצד שני, הם ערכיים, חושבים מחוץ לקופסה ויודעים גם להעריך ולקבל אחריות כשצריך. גיליתי את הקושי לאזן בין הרצון לחלק את האנרגיה בין כולם באופן שווה לבין הרצון לתת מענה אישי לכל אחד לפי הצרכים.

באופן טבעי, החלשים דורשים ממך יותר, וזה מתסכל ומעצבן. אבל תמיד הזכרתי לעצמי שבמבט כולל - יש לנו אחלה של נוער. חוויתי הורים מכל המינים והסוגים: אלה שחשבו שאני עובדת אצלם והיה צריך להציב להם גבולות מהר מאוד, אלה ששמו קצוץ, אלה שגוננו יותר מדי, שדחפו יותר מדי, ואלה שהתבלבלו בין מעורבות להתערבות (ותודה לממציאי הוואטסאפ שהביאוני עד הלום). וכן - היו אלה שגם ידעו להעריך. עם כל הרעש והצלצולים רוב ההורים הם באמת אחלה, מפרגנים, מעריכים ומשתפים פעולה. בקיצור - אל תאמינו לכל מה ששומעים בתקשורת. המקצוע הזה שואב אותך וממלא אותך, ויש ימים שהוא יכול גם לרוקן אותך. זה מקצוע שחודר ללב - ואם אתה לא עובד משם, אין לך מה לחפש בו. אין דבר כזה להשאיר את העבודה בבית הספר, אין יום שדומה לאחר ואין רגע דל - לטוב ולרע. תשמרו על המורים ותעריכו אותם, הם באמת ובתמים הנכס היחיד והבלעדי של מערכת החינוך. ועכשיו חופש!!! וכן זה בתשלום, וכן זה הכי מגיע לנו בעולם. חג חופש גדול שמח

40