קשר עין גליון 295 - ירחון ארגון המורים -ינואר-פברואר 2020

קוראים מגיבים

קשר קוראים מגיבים

לשעבר מפקח כולל על בתי ספר על יסודיים במחוז תל אביב | ד״ר משה גרנות

״לעולם לא עוד - מספיק ודי!״ 294 פורסם בגליון תגובה למאמרו של מתן קפלן

אני מודה שליבי נצבט כאשר קראתי משפטים במאמר הנ"ל, כמו "מדוע אני צריך ללמד את הנערים והנערות מוסר מאירוע בודד שהוא תופעה לא ברורה ומורכבת?" באמת?! לא ברורה לאחר מיליוני תעודות של הגרמנים עצמם, סרטים דוקומנטריים ומאות אלפים של עדויות של שורדי שואה, ביניהם גם החתום מעלה – עדיין זאת בעיני המחבר תופעה לא ברורה?! ובהמשך: "... יש בנו התייחסות אובססיבית לשואה, במידה מוגזמת, אנחנו עוסקים בה באופן בלתי פוסק, ולתוכה מעורבבים גם מושגים של קדושה כמו 'החובה לזכור', 'לעולם לא עוד'..." "התייחסות אובססיבית במידה מוגזמת"?! – האם קרה אי פעם בהיסטוריה האנושית אירוע מזוויע כמו זה שיועד לעמנו בימי מלחמת העולם השנייה? היו בעבר, וגם בהווה, פשעים מבהילים נגד האנושות, אבל מעולם לא הוקמו בעולם מחנות ענקיים מתוחכמים שכל מטרתם הייתה לשמש בתי חרושת למוות. מעולם לא קרה שנרצחו מיליוני בני אדם בגז, ובמיתות משונות אחרות, מתוך אידאולוגיה שטנית, כשהארצות שבהן התרחשו הזוועות האלו שיתפו פעולה ברצח בהתלהבות,

ולמצער – נהגו באדישות – להוציא מכלל זה שני עמים יחידים בכל אירופה: הבולגרים והדנים. איך "התייחסות מוגזמת"?! הרי כל מה שמבצעים "יד ושם", וכן חוקרים, היסטוריונים, מחנכים, עדים – כל אלה הם רק טיפה בים לעומת האירועים האינסופיים הזוועתיים שהתרחשו אז! לעולם לא נצליח להכיל את הסבל של אם אחת מתוך שישה מיליון הקורבנות שנאלצת לראות איך מנפצים את גולגולתו של תינוקה, או מרעילים את התינוק ב"בית חולים" בגטו - כי ליהודים אסור להביא צאצאים לעולם; כמה שהדמיון שלנו ירחיק לכת לא נוכל להכיל את פחד המוות של המועדים לסלקציה בגטו ההולך ומתרוקן, לעולם לא נוכל להכיל את הרעד שעבר בגופם של הנדרשים להתפשט לפני הכניסה לתאי הגזים. ההתייחסות היא מוגזמת?! הנטייה להתעלם מהעובדות המצמררות – היא המוגזמת! ובהמשך: "לדעתי, הוראת זיכרון השואה אינה כלי חינוכי, ואין מטרתה להעלות שאלות קיומיות חשובות". איך אפשר לומר דברים מופרכים כאלה?! האם יש עם בעולם שאיננו מלמד את ילדיו את ההיסטוריה שלו, על עליותיה וירידותיה? הרי אין

40