קשר עין גליון 296 - ירחון ארגון המורים -מרץ-אפריל 2020

אם יעלה רעיון להמשך, תסכימי? כי נשמע שממש נהנית מזה. שני: לחלוטין כן, בטח, בהחלט. זה כיף נורא. יש ההצלחה של הדבר הזה, והמוצלחות של התוצר, שאתה רואה את התוצר ואתה גאה בו, וזה מגדיל עוד יותר את ההנאה שלך מכל הסיפור. וכשאתה נהנה, אתה גם משכנע יותר - כי זה אמיתי. שני: כן. כן. דרך אגב, לא תיארתי לעצמי שלארגון המורים יש כל כך הרבה הטבות. נכון. המון. שני: לא ידעתי את זה. הייתי המומה. ישבנו בפגישה, ואמרתי להם: אני רוצה להבין על איזה הטבות אנחנו מדברים. הם התחילו לשטוח בפניי את כל ההטבות, והייתי בהלם. התחשק לי לעשות הסבה ולהיות מורה... כן, זה נכון, לארגון המורים יש באמת מגוון, בכל התחומים. שני: ואת יודעת מה עוד נורא נגע לי ללב ועוד יותר חיבר אותי לארגון? לראות באיזו אהבה הם עובדים. זה נכון. המון אהבה ומסירות. שני: זאת אומרת, איך הם מדברים על המורים. את רואה שהם מדברים על המורים כאילו כל אחד ואחד מהם הוא בן משפחה. את רואה אנשים מעורבים רגשית. שום דבר לא לקוני, הכול מאוד חם, וזה בדיוק מי שאני. אני לא לקונית ואני בנאדם מאוד חם. וכשאני מוצאת ארגון שאני מתחברת לקווים האלה ס", זה הכול, זה מחבר עוד יותר, זה מתהדק. ֶ ייסל ַ שלו, זה "פּר

שני בה הוא מצחיק בטירוף. כאילו, זה בטח לא טייק אחד וזורמים הלאה. שני: א', עושים את זה המון פעמים. ב', אני באמת כבר רגילה לא לצחוק. אני מקצועית ויודעת מה צריך שיהיה. אבל קרה שהיה קשה לצלם מרוב שצחקנו. זה קורה בעיקר בסצנות של אלתורים. בפרסומת, כשאני יושבת עם המשקפיים, יש לי עיניים בגב, ואני מתחילה לראות כל מיני מילים - זה היה אלתור, וכל הזמן מין הצחקה. כל הצוות עומד שם, לא יודעים צא עכשיו. ביצה, ליצן. ֵ צא עכשיו, וגם אני לא יודעת מה י ֵ מה י לא הפסקנו לצחוק, זה היה כיף גדול. ממגוון הדמויות שגילמת, איזו את הכי אוהבת ואיפה המורה נמצאת בדירוג? שני: קודם כול, המורה זו דמות שאני מטורפת עליה. כי כל פעם שאני עושה חיקויים של אימא שלי, אני משתמשת בה, וחברות שלי אומרות לי שאם יום אחד אעשה סטנדאפ, תשעים אחוז ממנו צריך להיות על הסיפורים של אימא שלי - למרות שאימא שלי הרבה פחות קיצונית מאיך שאני עושה את זה... זו דמות שאני מאוד אוהבת, והיא מצחיקה אותי מאוד. קשה לי לדרג - את יודעת, זה כמו לדרג אהבה לילדים.

25