קשר עין גליון 297 - ירחון ארגון המורים מאי-יוני 2020

פסיכולוג ומרצה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית לחינוך אחווה | ד"ר רמי רחמים

על התנהגות ביישנית בגיל ההתבגרות ביישנות רבה בגיל ההתבגרות יכולה לגרום מצוקה פנימית ואפשר להקל אותה

כמו אחרים, ומקצתם מפיקים עונג מעיסוקי יחיד. מתבגרים לא מעטים מתארים את עצמם כביישנים ובלתי מסוגלים ליצור קשר מספק עם אחרים. בכך יש משום ביטוי למצוקה פנימית שהם חווים. מצוקה פנימית של מתבגרים ביישנים יכולה להתבטא, למשל, בכך שלעיתים קרובות הם נבוכים, אינם מרגישים בנוח, אינם מצליחים להבהיר את כוונותיהם, אינם מעמידים את עצמם באור הנכון. תכופות הם מראים סימני חרדה, נתקפים חוסר מנוחה ומבקשים לעזוב סיטואציות חברתיות. במצבים רבים הם מרגישים שונים ונחותים, מאמינים שאחרים חושבים עליהם רעות וכי קשר חברתי יתגלה להם כניסיון שלילי מאוד. רבים אינם לוקחים חלק פעיל בחיי בית הספר ובחיי הקהילה - אך נוהגים אחרת בבית. יש שילדים מתנהגים בביישנות גם בביתם, ובכך יש כדי להראות על קושי גדול עוד יותר.

בני נוער ביישנים משתמטים תכופות מאחרים, וניכרים כמה מאפיינים של התנהגותם: הם בדרך כלל חרדים, נפחדים בקלות, חשדנים, נחבאים אל הכלים, צנועים, מסויגים ומהססים לחייב את עצמם לרוב הדברים. הם נרתעים בחשש מהיכרות קרובה או ממגע עם אחרים. בסיטואציות חברתיות אין הם נוקטים יוזמה או מתנדבים, הם מחרישים תכופות, מדברים חרש ונמנעים מלפגוש את עיני איש שיחם. על פי רוב, אחרים מקבלים רושם שמוטב להתרחק מהם, דבר שמגביר עוד את ביישנותם. הואיל ובני נוער מתבגרים ביישנים הם רק לעיתים נדירות גורם מפריע או הרסני, אין נותנים עליהם את הדעת, על פי רוב (בייחוד בבית הספר). נוסף על כך מבוגרים רבים מוקירים ביישנות ומעודדים אותה. במצבים הנראים קשים, מעדיפים בני נוער ביישנים לסגת, להסתגר, ופעמים רבות להסתלק מהזירה. מקצת בני הנוער אינם דברנים ואינם כה פתוחים להתרועע

34