קשר עין גליון 299 - ירחון ארגון המורים ספטמבר-אוקטובר 2020

ספור שבילים פתלתלים ומסתוריים – המזמינים את הלומד להסתקרן ו"ללכת לאיבוד" בדרך השפה, ולהגיע, בסופם, בדיוק למקום הנכון. עבודה עברית? עבודה בעברית! למקצוע הלימוד עברית יש נקודות השקה רבות עם מקצועות ועם תחומים שונים. בתחום ההעשרה הלשונית דוברים משכילים צריכים להיות בקיאים גם בלשון הפרסומות, למשל, נוסף לתחום רטוריקת הטיעון. לשם כך נולד משחק "הכרישים" בכיתה: כל צוות תלמידים בוחר מוצר מדומיין, ועליו לשדל ולשכנע את תלמידי הכיתה להשקיע בו. הצוות שזוכה במספר הקולות הרב ביותר מנצח, והכיתה זוכה לשיעור בנושא של אמצעים רטוריים בפרסום. יש חשיבות גם להקניית כלים לצפייה ביקורתית בפרסומות (מסר גלוי מול מסר סמוי, בחירת ערוץ התקשורת וקהל היעד – יישום מעשי של פונקציות התקשורת, על פי רומן יאקובסון). יש שיעורים הנפתחים בשירה בציבור לצורך דיון בפרט דקדוקי, צורני, תחבירי או רטורי הקיים ביצירה מסוימת שנכתבה בשפה העברית. התלמידים מקבלים דף עם מילות השיר מנוקדות ושאלות מנחות לקראת הדיון הלשוני. השיר מנוגן שלוש פעמים: בפעם הראשונה התלמידים שרים אותו, בפעם השנייה הם מקשיבים למילותיו – ובפעם השלישית הם אוספים פרטים מתוכו כדי לענות על השאלות. פעילויות אלה וגם אחרות המתקיימות במהלך השיעורים נשזרות באופן ישיר או עקיף בינות לתחומי הבנת הנקרא, ההבעה בכתב ובעל פה, תורת ההגה והצורות, הדקדוק, התחביר, הסמנטיקה והמילונאות. התלמידים מבינים בכל פעם מחדש עד כמה העברית היא חלק חשוב מחייו של כל אדם. יש תכנים לשוניים (בעיקר בתחומי השפה המדוברת בכלל והרטוריקה הדבורה בפרט – הבעה בעל פה) שלמידתם האפקטיבית ביותר מתרחשת במצבים המחקים את החיים עצמם (למשל, בישיבה בקפטריה הבית-ספרית). למידה כזאת יכולה להתרחש באמצעות שיחה קולחת, שבה המורה הוא הבמאי המתווה את הדרך, והתלמידים הם השחקנים המגלים את הדרך ומשתתפים בשיחה. כולם יושבים ביחד, המורה יוצאים מגבולות הכיתה – טיול בשדות הרטוריקה והלשון המדוברת

והתלמידים – ללא הבדלי גובה ומעמד נגלים לעין – ועם זאת, אין לטעות: המורה משמש מתווה הדרך הראשית, ותפקידו לחבר את כל התלמידים לשיחה אחת קולחת במקום אחד. הוא אמור להכין את יחידת ההוראה בנושא זה לפרטי פרטים כדי לגרום להצלחת השיעור ולניווט להצלחה. תמיד כן? פיתוח חשיבה ביקורתית החשיבה הביקורתית היא כלי עבודה חשוב ביותר בפענוח חידת השפה. ללא חשיבה ביקורתית – אין התפתחות. היות שלמידת החשיבה הביקורתית היא תחום תלוי הקשר, אשר אינו יכול לבוא כשלעצמו – יש לעודד את התלמידים לעצור ולשאול שאלות (גם אם באותו הרגע נראה כי השאלות אינן קשורות באופן ישיר לנושא השיעור); לכל תלמיד נוצרים נתיבי חשיבה אחרים במסעו להבנת החומר הנלמד, ואין נתיב חשיבה אחד טוב ממשנהו, אם – בסופו של התהליך – שני הנתיבים מובילים לחשיבה זהה. כפי שלא ניתן לשער כיצד יתקבל הבושם על העור, כך אין למורה כל אפשרות לדעת מה התלמיד ייקח עימו מהשיעור (האם הידע הקודם שלו מספק? האם המצב הרגשי שלו מאפשר לו להכיל את הנושא הנלמד במלואו? האם הוא ניחן בחשיבה יצירתית, ואינו מקבל את הדברים רק כפשוטם?) על המורה לאפשר לכל אחד מהתלמידים בכיתתו להבין את יחידת ההוראה כפי שהיא, ובכל זאת - בהלימה מלאה למצבו של התלמיד ולמחשבותיו. במילים אחרות, על המורה ללמד את המכלול הכיתתי, הכוללני, באופן פרטני.

"למה אני צריך את זה?" שואלים אותי תלמידים, והכוונה היא לנושאים הלשוניים גרידא... ברור לכול שאי אפשר לבנות ארמון רב תפארת ללא אבני הבניין וללא התאמה בין החומרים השונים...

26