קשר עין גליון 299 - ירחון ארגון המורים ספטמבר-אוקטובר 2020

עורכת "קשר עין". צילום: מיטל בראנץ׳ | קרן שקד

עבודת החינוך כשליחות, לאחר שנים של "שקיפות"

רו נן של הגן שיחה עם הגנן רונן מטלון

ה כירו את רונן מטלון - בוגר מכללת אורנים בחינוך במסלול לגיל הרך והבעלים של הגן "רונן הגנן – חינוך אחד קדימה" בזיכרון יעקב. רוחו ועבודתו החינוכית של רונן, והאני מאמין שלו הדוגל בכך שלכל ילד יש מקום וכל ילד הוא עולם, מאירים את הפעילות בגן ומהדהדים לאנשי החינוך בתחום. רונן מכשיר אנשי חינוך, מלווה אותם ותומך בהם עד הכשרתם וגם אחריה. על פי הראייה החינוכית של רונן, הילד והמערכת המשפחתית שהוא שייך אליה הם בלתי נפרדים. לכן הקימו הוא ואשתו, מדריכת הורים מוסמכת ומטפלת רגשית, את "הורים ונהנים", קליניקה טיפולית להורים ולילדים. בספרו "הילד שבגבר" הוא חולק עם העולם את סיפורו האישי, שהוא גם סיפורה של החברה הישראלית ומערכת החינוך בה. "הילד שבגבר" מדבר על הילד שהוא אני, היוצא למסע לא פשוט בתוך חיים מורכבים, הן מהבחינה המשפחתית הן מהבחינה הלימודית. הילד

חווה משברים, עליות וירידות, ניכור חברתי, והתמודדויות עם בעיות משפחתיות - ובעיקר עם מערכת החינוך העצומה, שאינה מביטה בו בעין יפה, אינה מאמינה בו ואינה תומכת בו. עד מהרה הילד הופך להיות ילד שקוף. אין פלא שכעבור שנים אותו ילד בוחר לעסוק בחינוך לגיל הרך, מתוך שאיפה לשפר את מערכת החינוך ולצייד את הילדים הרכים בכלים רבים ככל האפשר להתמודדות בעולם ובעיקר בהמון אהבה וכבוד. קצת רקע: צבא, מאבטח, לימודים, מתי הפכת להיות גנן? נכשלים, איך הצלחת בלימודים 15 כתוב בספר שסיימת עם לתואר ראשון? בצבא שירתי בבסיס בצפון, שעה נסיעה מהבית, כאפסנאי קשר. הייתי חייב להיות ליד הבית כדי לנסות לעזור להוריי כמה שיותר ולהיות לצידם כל הזמן. הרגשתי מחויבות כלפיהם. בתחילת השירות לא הסכימו לקבל את זה שאני חייב לעזור ולהיות לצד ההורים שלי, והדבר הביא אותי לברוח מ ה צ ב א ולשבת בכלא הצבאי. פשוט לא ראו את המצוקה שלי. לבסוף

28