קשר עין גליון 299 - ירחון ארגון המורים ספטמבר-אוקטובר 2020

לשעבר מפקח כולל על בתי ספר על יסודיים במחוז תל אביב | ד"ר משה גרנות

הצעה להתמודדות חינוכית עם האלימות כלפי נשים

בחינוך ראוי לנקוט גישה פעילה להכרת ערכה הטבעי של האישה

ה כול מסכימים שחייבת להיות דרך להתמודד עם הזוועה שפוקדת את החברה הישראלית, זוועה המכונה בשמות המכובסים "אלימות במשפחה", וקצת יותר ממוקד - "אלימות נגד נשים", אבל באמת איך עושים את זה? שאלה גדולה! מי שעוסק בחינוך מודע לכך שגם אם יש באמתחתו של מאן דהוא הצעה מועילה לפתרון הבעיה הקשה – מוטב שייגש אליה בכל הענווה הראויה, כי בשדה החינוך נתקלים גם הטובים שבינינו במהמורות בלתי צפויות. לפני שאגש לפרט את הצעתי, אני מבקש להציע שני מונחים שאני מרבה להשתמש בהם בחיבוריי, הגם שאני מודע לכך "האדם המיתי" שיש בהם פרצות לא מעטות. המונחים הם . ו"האדם המדעי" במונח הראשון אני מתכוון לאדם שדרך חשיבתו מושתתת על ציות לסמכות שאין לה כל בסיס במציאות הניתנת לבדיקה כוחות על-טבעיים בחושים ובשכל הישר. הוא מאמין שיש השולטים בעולם, שיוצרים קשר עם בחירים, ומצווים ציווּיים באמצעות יחידי סגולה בעלי כוחות על-טבעיים. ובכן, "האדם המיתי" רואה את סבלה של האישה בכל הנוגע לפרייה ורבייה, ואת ההסבר לכך הוא מקבל מהמיתוס: הוטל עונש, כביכול, על האישה משום איזה חטא קדמון, ועליה לשאת עונש זה לנצח נצחים. שנה, 250- "האדם המדעי" הוא טיפוס חדש, הקיים בעולם כ מאז צעדיו הראשונים של המדע, זה אשר גילה לראשונה סיבות להסברת התופעות. אין הכוונה להביע במציאות המעוגנות את הרעיון שהוא מבין במדע, אלא שהוא הפנים את התובנה שבמדע קשה לשקר לאורך זמן. לכן, אם יופיע לפניו איש דת

(שהוא בר סמכא עבור "האדם המיתי") ויקבע שהעולם נברא שנים, ולעומתו יופיע איש מדע שיקבע כי 6000- לפני פחות מ גיל העולם נמדד במיליארדי שנים – יקבל "האדם המדעי" את גרסתו של איש המדע, שכן, אם זה טעה, או שיקר, יקום מייד איש מדע אחר ויעמיד אותו על טעותו או על שקריו. לעומת זאת, הסמכות המיתית רשאית לשקר ללא כל הגבלה. הדרך המדעית היטיבה עם האנושות: מי שמקבל את סמכותו של הרופא על פני זו של המכשף, או של עושה הניסים הדתי – יש לו סיכויים רבים יותר להירפא. מי שאיננו מבזבז אנרגיה ומשאבים כדי להשקיט את זעמם של האלים והרוחות הרעות, ואת תאוותם של "באי כוחם", יכול להשקיע אנרגיות ומשאבים לרווחתו של האדם. על "האדם המיתי" מקובל כי מי שסובל – מגיע לו לסבול מידי שמיים, ואילו המבט ה"מדעי" מלמד כי הסבל איננו קשור בחטא כלשהו, אלא בגורמים פנימיים (גנטיקה) או חיצוניים (חיידקים, וירוסים, חומרים רעילים). במבט כזה ניתן ביתר קלות להגיע לאמפתיה, כי הסבל יכול להיות מנתו של כל אחד, בלי שום אשמה. האמפתיה הזאת היא הבסיס להתנהגות ההומניסטית המובילה למדיניות של סעד ורווחה. כוונתה של ההקדמה הזאת היא לנתב את הקורא אל מה שנראה כשורשיה של האלימות כלפי נשים שהפכה למכת מדינה - מסתבר שבסביבה הגאוגרפית שבה נמצאת מדינת ישראל שולטת הגישה המיתית, בה נתפסת האישה כחלשה "בדין", כי היה איזה חטא קדמון, שבעטיו היא נענשת לנצח: עליה לעטות כיסוי מכף רגל ועד ראש, אסור לה לעסוק אסור היה לנשים 2019 במלאכות גבריות (בערב הסעודית עד

52