קשר עין גליון 300 - ירחון ארגון המורים נובמבר-דצמבר 2020

מורה ומנחת סדנאות לפיתוח אינטליגנציה רגשית לאנשי חינוך | איריס ריידר

אותך בכלל?!" רואה מי " על סדנה ייחודית למורים להתמודדות עם מצבי מועקה בעבודתם

ב ואו נסכים שהעבודה שלנו מזמנת אתגרים אישיים ומקצועיים רבים. מדי יום אני מוצאת את עצמי נדרשת לייצר גבולות, ללמד מיומנויות ותכנים, לגלות גמישות מחשבתית במצבים משתנים, לאפשר קיום של תהליכים חברתיים ורגשיים ועוד. ניסיוני לימד אותי שכל זה לא יקרה בלי שאצליח ליצור יחסי קרבה אמיתיים עם הילדים, בלי שאדע לראות בהם בני אדם - עולם שלם, ולא רק תלמידים. אם אתעניין במשפחתם, בחוגים בהם הם משתתפים, אדע מי חבריהם, מה מעניין אותם ומהם תחומי עיסוקיהם – רק אז יוכל להיווצר קשר אמיתי בינינו, כבני אדם. רק אחר כך תגבר מחויבותם למה שאני מייצגת כמורה. מורה, בעבודתו, יכול להיקלע למצבים לא קלים. לעיתים קרובות עליו להתמודד עם מצבים המעוררים בו עצימות רגשית, המאתגרת את יכולת ההכלה והאמפתיה שלו מעבר ליכולתו באותו הרגע, ולעיתים מביאים אותו לסף התפרקות או התפרצות או אובדן שליטה. במקרה כזה יכול המורה למצוא את עצמו נתון בסערת רגשות בלתי נשלטת, בלי לדעת מה לעשות בנוגע אליה - איך נרגעים? עם מי מדברים? מי יעזור לי? מה המורה ההיא או ההוא היו עושים במצב כזה?… אולי יתאפשר לו לפלוט כמה מילים בחטף בין השבילים, ואם הוא מעט יותר בר מזל, ועומדת לרשותו שעת שהייה, ובמקרה

נקלעת למקום מורה שיש לו איתה קשר קצת יותר מעמיק, וממש במקרה היא פנויה וזמינה עבורו ברגע ההוא… או אז ייתכן שיוקל לו. אך זה אוסף של מקריות רבה מדי, לא? באינטנסיביות היומיומית שלנו התסריט נראה כך: השיעור הבא כבר מתחיל, נשארנו עם המועקה ומצאנו את עצמנו כבר בעוד שיעור ובעוד שיעור. נגמר היום, ואבן המועקה נדחקה למעמקי התודעה, אך היא עדיין שם... נוכחת וגדלה מדי יום, ואנחנו? מתפקדים עם או לצד אותה מועקה, עלבון וחוסר אונים, מוסיפים להתמודד עם אתגרים רבים, עם מפלס אנרגיות פוחת והולך, ומייחלים לכך שהיום, השבוע, השנה - יסתיימו. כמי שנמצאת במערכת לא מעט שנים, הבנתי שבכל בית ספר, באשר הוא, נמצאים שני קהלים נזקקים (לא בטוח מי יותר): אנחנו (אנשי החינוך) והתלמידים. התלמידים, לדעתי, הם הקהל המטופל יותר מבין השניים: ישיבות פרופיל, יועצת, פסיכולוגית, אנשי תרפיה למיניהם, שעות העצמה, שעות הכלה, קרן קרב - וזו רק רשימה חלקית. והמורים? מה באשר להם? מי מטפל בהם ורואה את הנזקקות שלהם? מי מתעניין באופן אמיתי בשלומם? מי עוזר להם להוציא את אותה אבן המועקה מתהומות ה'בוידעם' הפנימי ועוזר להם למוסס אותה?   מתוך המצוקה של עצמי הבנתי שקיים צורך אמיתי בטיפוח

מתוך המצוקה של עצמי הבנתי שקיים צורך אמיתי בטיפוח המשאבים הרגשיים של המורה כדי להגביר את פניוּתו הרגשית ולשפר את תפקודו הכולל, ומתוך המודעות לצורכי המורים והתלמידים בשדה החינוכי החלטתי לבנות סדנה ייחודית למורים

40