קשר עין גליון 300 - ירחון ארגון המורים נובמבר-דצמבר 2020

בכך, כי רק אז יש סיכוי שנקשיב להם בתשומת הלב הראויה. הסובלנות מתבקשת מהאמונה הבסיסית בזכותו של כל אדם לעצב את מטרותיו ואת ערכיו בדרכו הוא, ובלבד שלא יפגע בזולת. דרגה גבוהה יותר של סובלנות מתוך מתן כבוד לזולת באה לידי ביטוי בעמדה פלורליסטית, שעל פיה לא רק שאין אנו סובלים משונותו של האחר, אלא אנו מברכים על כך, כי השונות מעשירה ומפרה את עולמנו. אחדות - אין משמעותה אחידות! בעמדה פלורליסטית האדם מודה בחלקיות של עמדתו בתוך המרחב הרבגוני של הדעות השונות ומברך על כך. המחלוקת היא חלק מתרבות ישראל. חכמינו אף התקינו ברכה מיוחדת על הסוד הכמוס ביצירה המופלאה של ריבוי דעות בחברה: ציבור גדול מאוד) מברך: ברוך חכם רזים, =( "הרואה אוכלוסין שאין פרצופותיהן דומות זו לזו, ואין דעותיהן דומות זו לזו" (תוספתא, ברכות, ז). קונפליקטים ועימותים רבים מושתתים על הנחת היסוד שעל פיה כל מגזר חושב שהאמת היא כולה שלו. אכן, ערך האמת הוא חשוב ומשמש לנו מורה דרך בהתנהגותנו. אך יש ערך נוסף חשוב לא פחות ממנו, והוא ערך השלום. הנביא זכריה מדגיש את חשיבותם של שני הערכים הללו גם .)19 , יחד בפסוק: "והאמת והשלום אהבו" (זכריה פרק ח ואולם לעיתים יש מצבים שבהם שני ערכים אלה מתנגשים ביניהם. כבר חז"ל קבעו את הכלל: "מותר לשנות מפני השלום", ופירושו של דבר: במצב של התנגשות בין שני ערכים אלה, ערך השלום גובר על ערך האמת. לכן העימותים בין המגזרים השונים שמנווטים על ידי ערך האמת - כל אחד דבק באמת שלו - צריכים לפנות את מקומם לערך השלום, שיתרום לסולידריות חברתית, להבלטת המשותף ולאחדות העם. כל אחד מהצדדים חייב להכיר בכך שעליו להאזין גם לקולות האחרים, מתוך חתירה לדו-קיום בשלום. בניסוחו של רבי נחמן מברסלב: "למדני אלי לדרוש אך שלום. שמרני מוויכוח, מחלוקת וקטטה, שחררני מאי הבנה וסכסוך, שהרי אם אין שלום, אין שמחה, אין אהבה". טיפוח תרבות השיח בין המגזרים השונים, תוך שימת דגש בקירוב לבבות והתעלות מעל דעות קדומות ויחס עוין או מתנשא לשונה, יתרום רבות לחוסננו הלאומי ולאחדותנו כעם. נחרוט על ליבנו את דברי מלאכי, אחרון הנביאים: "הלא אב ), ואז 10 , אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו" (מלאכי פרק ב יקוים בנו הפסוק: .)1, "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהילים קלג זהו צו השעה שמאתגר אותנו ומהווה ערובה להמשך קיומנו ושגשוגנו כעם במדינת ישראל.

מחובתנו לשקוד לטפח דיאלוג בין המגזרים השונים, שיהיה מושתת על הקשבה, כבוד הדדי, סבלנות וסובלנות

את הלקח והפנים את החשיבות שבליכוד העם ובגיבושו? לצערנו, ההיסטוריה עונה על כך בשלילה. הכיתתיות משלה בכיפה: פרושים, צדוקים, איסיים, קנאים, ושוב חזרה התופעה של יחסי מתח ועוינות בין המגזרים השונים. כל מגזר מסתגר בתוך עצמו ואינו קשוב לאחר. מקורותינו מעידים על כך במפורש: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני - שהיו עוסקים בתורה ומצוות וגמילות חסדים - מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים" (יומא ט, ע"א). כידוע, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, וגם במהלך שנות עצמאותנו לא השכלנו לאחד את השורות ולשמור על אחדותנו. העימותים בין המחנות השונים בחברה היהודית בישראל הפכו להיות גלויים ובוטים. שורשיהם נעוצים בדעות קדומות ובתפיסות סטראוטיפיות, והם באים לידי ביטוי בהיעדר נכונות להקשיב לאחר ולגלות סובלנות כלפיו. חשיבותה של סובלנות בקרבנו מחובתנו לשקוד לטפח דיאלוג בין המגזרים השונים, שיהיה מושתת על הקשבה, כבוד הדדי, סבלנות וסובלנות, על פי הנאמר בפרקי אבות ד: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". המילה סבלנות גזורה מהשורש סב"ל. אנו נרתעים מלגלות איפוק ואורך רוח כלפי התנהגויות שהן שונות משלנו. אנו סובלים מכך. גם המילה סובלנות גזורה מאותו השורש, סב"ל. נטייתנו הטבעית היא להתחבר לאנשים הקרובים אלינו בדעות ובהשקפות עולם, בהתאם לפתגם הידוע: "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו", דהיינו: כל מין מתחבר עם בני מינו. קשה לנו להתחבר לאנשים השונים מאיתנו - ואולם היא הנותנת! אם נשכיל להתחבר גם לשונים מאיתנו, ונבליג על סבלנו הכרוך

44