קשר עין גליון 300 - ירחון ארגון המורים נובמבר-דצמבר 2020

רן ארז | משולחן ההנהלה

יו״ר הנהלת ארגון המורים

קשר משולחן ההנהלה

המוניציפלית הוא גם ראש הרשות החינוכית והאחריות למערכת החינוך בעירו מוטלת עליו – אך בה בעת אין לו הסמכות לנהל אותה! מסקנה – יש להעביר את ניהול מערכת החינוך לידי השלטון המקומי, ויפה שעה אחת קודם. . כבר עם פרוץ המגפה דאגנו ועשינו כל מאמץ 2 לכך שהמורים ימשיכו לקבל שכר, ובתוך כך דאגנו ליצירת מסגרת לימודית וסדר יום לתלמידים. נערכנו, מהיום למחר, לעבודה מקוונת, דבר שהיה חדש עבור רובנו – שיטות העבודה השתנו, ומה שהיה נהוג במשך עשרות בשנים, שונה בן לילה. ברור שזה היה לא קל, ובכל זאת המשכנו "למשוך את העגלה", ללמד את התלמידים ולהכינם לבחינות הבגרות. נאבקנו גם על פתיחת שנה"ל בספטמבר, ולשמחתי, הצלחנו לשכנע את 1- ב משרד החינוך שלא לדחות את הפתיחה לאחר החגים - כי תוכניתם הייתה לעשות כן ולהאריך את שנת הלימודים לחודש יולי. לצערנו, כבר כעבור כשבועיים המערכת שבה ללימוד מרחוק. העבודה בהוראה מרחוק קשה מאוד. היא נעשתה באמצעות הציוד האישי, והדבר התיש את המורים. בעתיד הקרוב, כך נראה, אם מספר החולים יקטן, המערכת כולה תחזור ללמידה בתוך מוסדות החינוך, ויש להיערך לכך - לא רק פיזית, אלא גם נפשית. ניאבק בכל כוחנו להקטין את מספר התלמידים בקבוצות הלימוד, להגדיל את אמצעי ההגנה ולמנוע את הניסיונות לביטול או צמצום בחינות הבגרות. התלמידים זקוקים למטרה לשאוף אליה, וללא מדידת הישגים לא תהיה למידה. נשמח לקבל מכם, המורים, הצעות ורעיונות בנושא זה. . אני שמח לציין את החגיגיות שבהוצאה לאור 3 של "קשר עין". 300 של גיליון זה, שהוא גיליון אנו ממשיכים ומתמידים בפרסומו, לא רק לצורך קשר עם ציבור המורים, אלא גם כדי להעלות לדיון נושאים פדגוגיים וחינוכיים. ברצוני לברך את העורכת, קרן שקד, אשר מתמידה ודואגת לכך שהגיליונות יהיו איכותיים ויצאו במועד.

. לחזור או לא לחזור לעבודה פיזית בבית 1 הספר? זו השאלה. הגיע הזמן לקבל החלטות בעניין מתווה החזרה לעבודה בבתי הספר. חדשות לבקרים אנו עדים לזגזוג של מקבלי ההחלטות בממשלה ובקבינט הקורונה בדבר מתווים שונים להחזרת מערכת החינוך לעבודה בבתי הספר. איני בא להגן על שר החינוך או על מנכ"ל משרדו בנושא זה, אך אי אפשר להתעלם מהוויכוחים האינסופיים בין משרדי הממשלה ומהעדר היכולת של שר החינוך להכריע בנושא הזה, עם כל הרצון הטוב שיש לו. הגיע הזמן שנאמר את דעתנו בפומבי, וזה מה שאני עושה כעת. אין ביכולתו של שר החינוך לדעת מה קורה בכיתה מסוימת בפתח תקווה, למשל, או בגן ילדים בקריית ים. ודאי שהוא אינו מודע למחסור במורה למתמטיקה בבית ספר מסוים באשדוד. מי שבקיא במה שקורה בכל עיר נתונה ובכל בית ספר בעיר הוא ראש הרשות המוניציפלית. הוא מכיר כל בית ספר בה, כל מבנה, כל מתנ"ס, כל אולם, וכך הוא יכול לתכנן ולבצע פיצולים נדרשים בכיתות - כדי להפעילן בקפסולות ובכך למנוע הידבקויות. לשר החינוך, מטבע הדברים, אין יכולת זו. עובדה היא שכאשר החליט משרד ימי לימוד 3- החינוך לפתוח את מערכת החינוך ל בשבוע, בהעדר תנאים פיזיים לקפסולות ומורים להפעילן, ראשי הערים עשו זאת בעצמם, ופתחו ימים. לראשי הערים, שנבחרים 5- את המערכת ל בבחירות אישיות בידי אזרחי העיר, יש מוטיבציה להצליח, שכן עליהם לתת דין וחשבון לתושבי עירם. שר החינוך "רחוק" הרבה יותר. הגיע הזמן להעביר את ניהול מערכת החינוך כולה לראשי הערים. בזמנו, שלמה דוברת, ברפורמה שהציע ושהתקבלה על ידי הממשלה, כלל הצעה זו, אך הרפורמה, בסופו של דבר, לא בוצעה. העדר היכולת של משרד החינוך לנהל את מערכת החינוך אינו הסיבה היחידה לכך שיש להעביר את ניהולה לשלטון המקומי. משרד החינוך, כרגולטור, כמתקצב וכמפקח, אינו יכול להיות גם המעסיק. יש בכך ניגוד עניינים ברור שגורם לכשלים. גם על פי החוק, ראש הרשות

7