קשר עין גליון 302 - ירחון ארגון המורים מרץ-אפריל 2021
הספר מלווה אותי מרגע הפיכתי לאנדרטה חיה לזכר אבי, דרך עמידה אינסופית בטקסים ממלכתיים וציבוריים, מרגישה שאני משחקת תפקיד בהצגה שבעצם איננה שלי ואינה קשורה אליי. הוא מתאר את הילדות המופנמת והשקטה שהייתה לי בשכונת העולים הקשה בנתניה בה גדלתי. את ההתבגרות ללא מודל משפחתי או זוגי, אותה צלחתי הודות לאימי, שאומנם הייתה צעירה מאוד, אך ידעה לפעול "מהבטן", לא להתרגש מהמרד שלי ולהציב גבולות ברורים, ולהעניק המון אהבה. רק בגיל שלושים ושמונה, כשהוזמנתי לראשונה לסמינר יתומי צה"ל תי לראשונה עם תחושותיי הקשות ולמדתי ַ הבוגרים, התעמ צות, הדאגה ַ עד כמה אנחנו בעצם דומים. הפגיעוּת, הרצון לר להורה הנותר. המפגש עימם הכריח אותי לכתוב, ולאחריו החלטתי להקדיש את התואר השני שלי למחקר של "השפעת היתמות על יתומי צה"ל הבוגרים" תוך שאני מראיינת יתומים ויתומות שהסכימו לחשוף את חייהם והתנסותם ובעצם חשפו את שלי. בספר יש שלושה פרקים העוסקים בנוער. המרכזי
שבהם נקרא "העבודה הכי טובה בעולם", והוא מסתיים כך: "כל תלמיד ותלמידה שלימדתי – תלמידה שאיבדה הורה, תלמידה שעברה הפלה, תלמידה שאושפזה בבית חולים לחולי נפש אחרי אונס שעברה, תלמידים שנהרגו בתאונות דרכים, אלה שמתו בצבא ואלה ששמו קץ לחייהם – כולם נחקקו בזיכרוני ובליבי. כל אותם תלמידים שסתם הצליחו לעבור בגרות או לסיים שתים-עשרה שנים עם בגרות חלקית או מלאה ותחושה שמישהו ראה אותם ואהב אותם הם הסיבה להמשיך וללמד. במהלך עבודתי אני מזהה בקלות אצל תלמידיי את אלה שמחכים שישאלו אותם, את אלה שמסתירים סוד כואב. מספיק לי להביט בהם ולהבין שהם כאן ובדרכם השקטה קוראים לי ולמחנכים האחרים לפנות אליהם ולהתעניין, פשוט לשאול, או רק להיות שם לחבק, או שלא. לדבר או לשתוק יחד." הספר יצא לאור בהוצאת ספרי ניב. yehudana@hotmail.com : כתובת דוא"ל שלי
55
Made with FlippingBook Publishing Software