קשר עין גיליון 303 מאי-יוני 2021

צילום: דוד אלדן, לע״מ

במאמר שכתבה לאה היא ציינה שיחסם של כותבים לאימותיהם קבע את דרך חייהם, ובמקרה שלה היה לדברים האלה תוקף; קשיי החיים והחוויות שעברו היא ואימהּ בעקבות מחלתו של האב השאירו אותן יחד בקשר של תלות ושל חרדה מפני אויב משותף - השיגעון

במאמר שכתבה לאה על טורגנייב היא ציינה שיחסם של כותבים לאימותיהם קבע את דרך חייהם, ובמקרה שלה היה לדברים האלה תוקף. קשיי החיים והחוויות שעברו היא ואימה בעקבות מחלתו של האב השאירו אותן יחד בקשר של תלות ושל חרדה מפני אויב משותף - השיגעון. התגלה בגופה של לאה סרטן השד, לאחר שנים 1969 במאי רבות של אשפוזים בבתי חולים בעקבות מחלות שונות. תגובתה הייתה מפתיעה - היא חשה הקלה והגיבה בשמחה בטענה שכך תוכל לצייר בלי הפרעות. ואכן, הסרטן היה כמו תשובה למשאלה כמוסה למוות שנשאה בליבה שנים לפני מותה. הלכה לאה גולדברג לעולמה, ובמותה כמו 1970 בינואר הצליחה לקבל מזור אמיתי לחרדה, כשהיא עוברת את הסף בין החיים למוות ומתחמקת מהשיגעון.

אינהלציה של הראש. אני פחדתי שזה יכאב, האחות אמרה שאת זה לא מרגישים ועשתה לי, אבל קצת כאב...״ והוסיפה: “אתמול הלכתי לטייל על ההר, כמעט עד הסוף. היום גם כן. זה היה יפה מאוד ואני יכולתי לכתוב הרבה. לא יראתי שהאחות תבוא לעשות לי הדבר שצובע הרבה, אינני יודעת איך זה נקרא בעברית״. הדברים מתבהרים כאשר היא מזכירה שאימה מעודדת אותה לצאת להליכות כדי שראשה לא יכאב, וכאשר היא מתפרצת, מציעה לה האם להירגע. אף שלאה הילדה מזכירה ביומניה כאבים שונים ומחלות שהיא סובלת מהן בתדירות גבוהה מאוד, נראה שבתקופת הילדות הרכה היא הייתה צעירה מכדי לקשר ימהּ, שפחדה שבתה ִ ביניהם ובין מחלת הנפש התורשתית, וא תירש את מחלת אביה, הורישה לה את הפחד הזה - דווקא רבה ביניהן. והפחד הזה מאחד את השתיים ומשאיר ִ מתוך הק אותן אנוסות באותה מלכודת של חרדה והמתנה לבאות.

33